קטגוריה: משפחה

איך לנקות את הבית ולהישאר בחיים: כמה טיפים להורים העייפים והנועזים מאימא אחת מנוסה.

אלו מבינכם שעסקו בניקוי כלובים אחרי שעת ההאכלה בגן חיות, מוזמנים לעבור לכתבה הבאה. גם לאחר הילד השלישי, אני נדהמת כל פעם מחדש מההיקף והרדיוס של הברדק שמסוגלים לעולל שלושה קטנטנים סביב שולחן אוכל ממוצע. בית עם ילדים זה בלגן בפוטנציה ואימוץ הרגלים טובים זה אתגר גם לאימא.

בכתבה זו אנסה לחלוק אתכם את הטיפים שאספתי בדרך, כדי להישאר בחיים ולעמוד על הרגליים אך לא לחיות בדיר חזירים. חלק מהטיפים אתם אולי מכירים, אחרים אולי יגרמו לכם לעקם את האף אבל אצלנו זה עובד.

1. הפעל את ילדך.

קטנטנים אוהבים לעזור ואפילו בגיל שנתיים או שלוש, ישנם דברים שהם יכולים לעשות. קחו מטאטא רגיל וקטמו כחצי מהמוט. הגישו לפעוט ותיהנו. אצלי זה מעורר שמחה בכל פעם מחדש. בעלי נותן לקטנים מגבון לח ומבקש מהם לצוד כתמים על הרצפה. הם באמבטיה? תנו להם ספוגים ובקשו מהם לקרצף את הדפנות. הגדולה אוהבת לעזור לי לקפל ולסדר כביסה כזמן איכות אחת על אחת. אתם תופתעו מההיענות שלהם. ילדים גדולים ודאי שיכולים לעשות יותר, אבל אצלי זה עוד גנון ובזה אתרכז.

2. נוהל ערב.

בכל ערב, הנהיגו נוהל בו אוספים את הצעצועים שהתפזרו. כך עושים בגן וגם בבית זה אפשרי, במיוחד אם תשימו בכל פעם את אותה המוסיקה. אין לכם חשק לחכות? תנו שקית לכל אחד ועשו תחרות מי אוסף יותר בזמן נתון. חלקי לגו או פאזל מתחת לספה? הקטנים אצלי נהנים לצוד אותם עם כפות עץ או מקלות מטאטא מקוצרים. ובכלל, כשמסיימים לשחק עם צעצוע מסוים, אוספים ומחזירים למקום לפני שלוקחים אחר. כן, זה לא תמיד עובד ולא תמיד אפשרי אבל בסוף ההרגל ידבק.

3. כלי משחית.

אל תתנו לכלים להיערם בכיור ועל השיש. זה מייאש. יש מדיח? הכניסו אליו כלים הישר משולחן האוכל. מלאו את הכיור במי סבון, טבלו קצרצרות כל כלי לפני הכנסתו למדיח (אם צריך) והשאירו בכיור את הכלים שצריך לשטוף ביד. הם יהיו הרבה פחות מלוכלכים כשתגיעו אליהם. צריך לרוקן את המדיח? קראו לגמדים לעזרה.

4. לסוכתנו בא אורח.

דופקים בדלת? חברים קופצים? החותנת בדרך והבית מבולגן? אל תפסיקו לנשום. קחו שקית גדולה והכניסו אליה את כל מה שזרוק מסביב. תמיינו אחר-כך. קחו מגבונים ונקו את הכיור והשירותים. טאטוא מהיר ואתם במצב יותר טוב. ובכלל, אני תמיד מחזיקה מגבונים בשירותים ובאמבטיה. זה פתרון מצוין לניקוי זריז כשיש לכם רגע פנוי.

5. בגד עם כיסים?

כביסה זה נושא כאוב ואין לי פתרונות קסם. ילדים מתלכלכים, ילדים מלכלכים ומישהו צריך גם לקפל ולמיין את כל זה. ישנם דברים שאפשר לעשות כדי להקל על עצמכם. דבר ראשון, לא הכול צריך לקפל ובטח שלא תחתונים. חסכו לעצמכם זמן. גם חולצות, מכנסיים ובגדי גוף קטנים לא צריך לקפל. שימו אותם בערימה על פי סוג הבגד והחליקו על כל פריט בכפות הידיים בכדי להסיר קמטים. כך הערימות גם יהיו יציבות ולא יפלו חזור ונפול. כאימא לשלושה, זה חוסך לי לא מעט זמן.

לכל משפחה סדר יום אחר ומה שמתאים לאחת, לא יעבוד אצל השנייה. ובכל זאת, יש דברים שחוזרים על עצמם בכל בית ועוד לא נולד הכיור שמרוקן את עצמו. אצלנו משתדלים לשמור על חוש ההומור ועל שביל הזהב: לא מוזיאון אבל גם לא דיר. עם השנים אספנו לנו את ההרגלים הקטנים שעושים את ההבדל. נסו גם אתם.

אילה היא בלוגרית אוכל, כותבת תוכן וכותבת בכלל. בזמנה הפנוי היא מלהטטת שלושה ילדים ועסק עצמאי. כשכבר יש לה זמן, היא שותה קפה בגינה. כשתהיה גדולה היא רוצה להיות מתכונאית – שזה כמו מכונאית, רק עם שמן זית.
saltandpaprika –  הוא בלוג באנגלית, על אוכל ועל בכלל. וכן, תמונת הרקע שם כדי להישאר.
בישול איטי  הוא בלוג המוקדש לבישול מהיר בסיר לבישול איטי. סתירה לוגית? כנסו וראו.
בישול מהיר הוא בלוג  המוקדש לבישול מועט שלבים ועתיר טעם וצבע.

 בחינות בגרות – מדריך הישרדות להורה

ממש בימים אלו אנחנו, כמו משפחות רבות אחרות בישראל, מתרגשים יחד עם הילד שנבחן בבחינות הבגרות הראשונות שלו. להלן כמה תובנות ועצות שיעזרו לנו לעבור את התקופה המלחיצה.

כולנו מבינים שלחוויה הלימודית שהייתה לנו יש השפעה מהותית על הדרך בה אנחנו תופסים את הלימודים של ילדינו. מי שהיה תלמיד גרוע, סוחב איתו בד"כ את כאב הכישלון גם הלאה, אפילו אם כבר הצליח במישורים אחרים בחיים וחווה גם ניצחונות. אבל גם מי שהיה תלמיד טוב, לפעמים סוחב משקעים ומטען שלילי מתקופת התיכון:  למישהו היו קשיים בהשתלבות חברתית, האחר סבל מיחס פרפקציוניסטי שלו עצמו או של הוריו לבחינות הבגרות, ועוד. כשהילדים שלנו מגיעים לגיל הזה, כל החוויות באות וצפות על פני השטח ולפעמים מפתיעות אותנו בעוצמתן.

חשוב לזכור שהילד שלנו הוא לא אנחנו, להפריד בין מה שעבר עלינו לבין מה שעובר עליו. לשם כך עלינו לזהות תחושות שלנו שעולות כתוצאה מזכרונות וחוויות שהפנמנו, ולהפריד אותן ממה שאנחנו מרגישים כעת וממה שהילד שלנו מרגיש. אז בפעם הבאה כשמפלס הלחץ עולה, פשוט תנסו לבדוק מה בדיוק "מקפיץ לכם את הפיוז": המתכונת באנגלית של התיכוניסט שלכם, או הטראומה מימים עברו.

 המופנם, הלחוץ והבטלן

הילדים, כמובן, שונים מאוד זה מזה – וגם בגיל ההתבגרות כל אחד מהם מגיב למצבי לחץ באופן שונה. ישנן שלוש דרכי התנהגות אופייניות לגיל הזה ש"מטריפות את ההורים". נקרא לזה "המופנם", "הלחוץ" (למרות שבדרך כלל מדובר ב"לחוצה"), ו"הבטלן".

הטיפוס הראשון הוא לאו דווקא ילד שתקן –עם חבריו הוא מקשקש בטלפון כל היום. אבל איתנו, ההורים, הוא לא מוכן לחלוק את החוויות, עונה על השאלות בקצרה ובחוסר חשק, לא מנדב מידע על הלו"ז שלו, ובאופן כללי מאותת "תרדו ממני כבר". זה משגע את ההורים כי הם מרגישים שהילד התרחק מהם, אולי לא סומך עליהם, אולי אין לו תקשורת טובה איתם. זה הזמן לרגשות אשם נוסח "מה עשיתי לא בסדר שהוא לא מדבר איתי".

מה לעשות? אם תלחצו עליו, לא תשיגו הרבה. תנו לו להבין שאתם בסביבה אם הוא ירצה לדבר. אותתו לו שאתם נותנים בו אמון, אבל אכפת לכם. אל תשכחו לשים גבולות ובעיקר אל תתחילו בחקירת שב"כ אם הוא כבר בא ומספר משהו. פשוט תקשיבו ותהיו אוהדים ולא מתערבים. יש  סיכוי שזה יעזור לו לחלוק.

הטיפוס השני שכיח יותר למצוא בקרב הבנות המתבגרות. הילד או הילדה מתנהגים כאילו כל העולם יתמוטט, אם יכשלו בבחינה כלשהי או אפילו יקבלו ציון פחות טוב מהמצופה. זה יכול לנבוע מפרפקציוניזם, או פשוט ממבנה אישיות קצת לחוץ ודרמטי. הבת שצורחת על כולם בבית שיהיו בשקט כי היא צריכה ללמוד, מסתובבת עצבנית, לא מוכנה להשתתף בשום פעילות משפחתית כי "אתם לא מבינים שיש לי בגרויות?!", או הבן שחוטף בלק-אאוט בבחינה – בכל מקרה זה לא נעים.

מה לעשות? יש לי מילה אחת בשבילכם – "COOL". הדרך היחידה להרגיע את הרוחות מסביב זה להיות רגוע כמו פסגה מושלגת בנפאל. ילד פרפקציוניסט אפשר לנסות להכניס לפרופורציות ולהראות לו שהעולם לא באמת יתמוטט אם יקבל 7 במתמטיקה, אבל בעדינות, שלא יחשוב שאתם חסרי רגישות. ואם מדובר במקרה של חרדת בחינות אמיתית  –  פנו לעזרה המקצועית.

הטיפוס השלישי הוא זה שלוקח בקלות, אבל יותר מדי בקלות. כשכל החבר'ה דוגרים על הסיכומים לפני הבחינה – הוא משחק במחשב בנחת. בניגוד למה שנראה כלפי חוץ, לפעמים אלה הילדים שמפלס החרדה אצלם כל-כך גבוה שהם פשוט בורחים מהצורך להתמודד מול התביעה להצליח. אם מדובר בתלמיד טוב בד"כ, יתכן שהוא פשוט זקוק לשיחת מוטיבציה מרגיעה (ולא מלחיצה!), אך אם גם לפני כן היו לילד בעיות לימודיות, יש חשש כבד שהוא פשוט ויתר מראש על הניסיון להצליח.

מה לעשות? לשים גבולות, אבל בשום אופן לא להתחיל במסכת הצקות. להבהיר שאתם מאמינים בו, וגם אם לא יצליח במשהו, מה שחשוב לכם זה שהוא מנסה לעשות כמיטב יכולתו. לפעמים יעזור לשבת ביחד עם לוח בחינות ולבנות לו"ז לימודים, או אפילו סתם להתחיל להתעניין בחומר הנלמד – כדי לדרבן אותו להתחיל להסתכל בכיוון. אולי יגלה שהשד לא נורא כל-כך ואפשר לפחות לנסות ללמוד משהו. אם הבעיה חמורה באמת, תתייעצו עם המחנך, עם יועץ בית הספר או עם פסיכולוג שמתמחה בבני נוער.

קשב וריקוד

זה הזמן להתיחס לתופעת הילד המאובחן. יתכן שהילד שלכם עבר איבחון בגלל קשיי קשב וריכוז או ליקויי למידה, וקיבל הארכת זמן או הקלות בבחינות, ויתכן שאתם בדיוק עכשיו מגלים שהוא חווה קשיים מעבר למצופה ויתכן שיזדקק לאיבחון לקראת שנה הבאה. מה שחשוב מאוד להבהיר לילד כזה, זה שהאיבחון ואפילו הדיאגנוזה הרשמית "קשיי קשב וריכוז" לא פותרים אותו מהאחריות ללימודיו. שימו לב שהוא לא מתחיל לנצל את הפוזה של "קשה לי, אני מאובחן ויש לי בעיות" כדי להשתמט מחובותיו. הגבולות הם עניין נחוץ ביותר למתבגרים בכלל, ולאלה שיש להם בעיה לארגן את עצמם – על אחת כמה וכמה. תעזרו לו לארגן סדר יום, מצאו דרכים שיכולות לסייע לו להתרכז, אבל אל תוותרו לו ואל תתנו לו לוותר לעצמו.

 "לשמן את המכונה"

עובדה שמתבגרים רבים נוטים לשכוח, היא שהפעילות השכלית קשורה מאוד למצבם הגופני. אז אתם, ההורים, תזכירו להם את זה. תשגיחו שיאכלו אוכל מזין ולא רק חטיפים וג'אנק, ושהם ישנים מספיק שעות, ואולי אפילו שהם יוצאים להתעמל או לנשום אוויר צח. דווקא בזה אפשר להיות "האימא הנודניקית", בלי לחשוש להלחיץ או להרחיק אותם. אל תתנו להם להגזים עם הקפאין, אבל דווקא לבחינה עצמה תמליצו להם לקחת משהו מתוק ושוקולדי – זה באמת עוזר להישאר ערניים ולהתמקד, כי בזמן פעילות אינטלקטואלית מאומצת הגוף מגיע בקלות לירידת סוכר. כמה קוביות שוקולד מריר יחזירו את הערנות.

שיהיה לכולנו בהצלחה!