קטגוריה: פנאי

כשזה מגיע לאכילת סושי ביפן, לא משנה כמה סשימי טחנתם עד עכשיו, האם אתם יודעים לגלגל אינסייד אאוט ואפילו אם אתם גרים מעל סושיה; כשתדרוך רגלכם בפעם הראשונה בבית סושי יפני אמיתי תרגישו כאילו דרכתם על מאדים. למרות הטכנולוגיה והקידמה, התיירות והקהילה העסקית, יפן הייתה ונשארה מאוד מאוד יפנית. גם במעוזי האטרקציות התיירותיות ביותר, אתם תרגישו לרוב כזרים היחידים. לאחר מספר שבועות של שהייה ביפן יש להניח שתנעצו מבטים כאחרון היפנים כשראש בלונדיני יציץ מתוך קהל הראשים השחורים בתחנת הרכבת.

מרבית הסושיות היפניות אינן דומות בשום צורה לאלו מן המערב. מלבד מפלצות פיוז'ן פה ושם, מרבית הסושיות היפניות על תפריטיהן שמרניות כמו טנקה-סאן מהשולחן הסמוך ולעולם לא יתפסו עם חילולי קודש בסגנון "ספייסי טונה" ברפרטואר. ישנן סושיות ביפן ששוות את משקל קשקשיהן בזהב אבל הפורמט הנפוץ והפופולרי ביותר חייב להיות הקרוסלה – בר סושי מסתובב. כסטודנטים, אכלנו ארוחות קרוסלה לרוב ומלבד כמות מסחרית של דגים נאים בוואסאבי, צרכנו גם חוויה תרבותית. עד שתרגישו כבני בית בארץ מקור השמש, אתם יכולים ללמוד מהשטויות שעשינו חבריי ואני בימינו הראשונים בטוקיו.

למה קרוסלה ומתי חוסר בתקשורת הוא דבר חיובי?

במסעדות סושי מסתובב, מתיישב הלקוח מול דלפק עגול עליו מונח מסוע המשנע צלוחיות סושי קטנות סחור סחור, עד לאימוצן על ידי לקוחות רעבים. במרכז המעגל עומד לשירותכם איש צוות. מה שטוב למשפחות יפניות, סטודנטים ממהרים, אנשי עסקים בהפסקת צהריים וקשישים בפנסיה מלוכסנת יהיה טוב גם לכם. "קאיטן סושי" כפי שהוא נקרא ביפן דווקא מתאים מאוד לזרים מכיוון שאין בו תפריט כתוב. אין צורך כמעט בתקשורת מילולית עם הצוות ואפשר להצביע או פשוט לקחת את מה שמגרה לכם את החושים. אלא אם אתם כבר מדברים יפנית ברחוב, סביר להניח שגם אם שיננתם מספר מילים בסיסיות, ההתרגשות והמבטא עלולים לדאוג לכך שבכל מקרה לא יבינו אתכם. אפילו בטוקיו, האנגלית של רוב היפנים היא, איך לומר, לא קיימת. קאיטן סושי הוא גם קונספט חסכוני. כבר לא רעבים? מפסיקים לקחת צלחות. עוד מקום בבטן? נסו צלוחית חדשה.

מקלות אכילה- עשה ואל תעשה

כשאמא שלי נסעה לבקר ביפן, נאבקתי לשכנע אותה שכן, היא חייבת לדעת להשתמש בצ'ופסטיקס. רוב המקומות לא מחזיקים במזלגות ואלא אם אתם יודעים לבקש זאת ביפנית, שוב גדול הסיכוי שלא יבינו מה אתם רוצים. למרבה המזל, סושי אפשר לאכול גם עם הידיים, כל עוד זוכרים לטבול בסויה את הצד עם הדג ולהמנע מלהרים באצבעות סשימי. שימוש במקלות עץ להרמת פיסת דג חלקלקה המאוזנת על גבעת אורז היא מיומנות שלא נלמדת בין לילה.

רוצים להתכונן מראש? התאמנו בלהרים עדשים משוקולד בעזרת מקלות האכילה ולהביא אותם אל הפה. זה לא חובה אבל מובטחים לכם צחוקים. בכל מקרה, הימנעו מלגרור אליכם צלוחיות בעזרת מקלות האכילה. אם תתבקשו להעביר פיסת מזון אל שותפכם לארוחה הפכו לשם כך את המקלות לצידם הנקי ולעולם אל תתקעו אותם זקופים בתוך הקערה. זה מזכיר ליפנים ריטואל הגשת אורז לזכר המתים ומי רוצה להיזכר בז"לים באמצע האוכל.

חקה את שכנך או איפה הוואסאבי?

לאחר שתפסתם את מקומכם מאחורי הדלפק, התבוננו סביב. בהישג ידכם אמור להיות כל מה שתזדקקו לו לצורך אכילת הסושי. מפיות, מקלות במבוק חד פעמיים, רוטב סויה, ג'ינג'ר כבוש וואסאבי. בביקורי הראשון במסעדת סושי זכיתי לראות יפני מחויט וחמור סבר מצחקק כשהעמיס חברי בביטחון אבקת תה ירוק לצלוחית הסויה שלו וטבל בו את האוכל, רק בכדי לגלות שלא, זה אינו הוואסאבי. תה ירוק, מים חמים וקרים וגם כוסות מונחים בהגשה עצמית לידכם. אם אינכם בטוחים מה עושים עם כל דבר, הציצו בגניבה אל שכניכם לדלפק. אתם תתפסו את העניין במהירות.

במבטא יפני כבד

רוצים בכל זאת לבקש משהו? אם אינכם יודעים את המילה היפנית המתאימה או אינכם מוצאים את המבוקש לכם על הדלפק או בתפריט התמונות הנפוץ בכמעט כל מסעדה,

נסו להגות את המילה האנגלית הרצוייה במבטא יפני כבד. היפנים עושים את זה כל הזמן וכך למשל הפך "Coffee" ל-"Cohee". רק מילת אזהרה אחת, אם תרצו לבקש חשבון, המילה "Bill" אינה הבחירה הנכונה. בכל פעם שיצאנו כקבוצה, תמיד היה זה שביקש "Biru" מהמלצרית בניסיון לשלם את החשבון וקיבל לקול צחוקם של האחרים כוס בירה קרה. אם אינכם זוכרים את המילה היפנית לחשבון (OAISO), הסתפקו ב- "Checku".

קולות רמים

אם מוגש במסעדה שלכם מרק, אל תחפשו את הכף. קעריות מרק אמורות להאחז בין כפות הידיים ותוכנן (הלוהט בדרך כלל) אמור להישאב אל הפה תוך השמעת קולות שאיבה רמים. זה מקרר את המרק ומביע עונג מהאוכל.

אמא שלכם תתחלחל מזה אבל זו אכן דרך יעילה לשתות מרק לוהט, ובמהירות. קולות אכילה אינם נחשבים לגסי רוח ביפן אבל קינוח אף בציבור, דווקא כן. אם אין לכם ברירה, גשו לשירותים כשעולה הצורך בטישו או לפחות כסו את הנוף בכף ידכם וותרו על הסאונד.

מזוג לי ואמזוג לך

יפנים אוהבים לצאת ולאכול בקבוצה. מרבית מסעדות הסושי כוללות שולחנות במקביל לדלפק, מסביבם אפשר לאכול ולהנות. יציאה קבוצתית ביפן תכלול לרוב גם שתיית אלכוהול. שתייה חריפה מאפשרת לחברינו המלוכסנים להשתחרר טיפה מהכבלים החברתיים הנוקשים האופפים אותם בדרך קבע, אך ביפן כמו ביפן, גם לעד-לא-ידע יש מספר חוקים. בירה, סאקה ומשקאות אחרים יוגשו בדרך כלל לשולחן בבקבוקים או קנקנים מרכזיים המלווים בכוסות קטנות. מנומס לחכות שחבר לשולחן ימלא את כוסכם או להקדים ולהציע למזוג לשלהם. מזוג לי ואמזוג לך הוא ריטואל חברתי קטן ומענג המתרחש מסביב לשולחן בכל פעם שאחד הסועדים סיים את כוסו. זהירות! כוסות קטנות מצטברות מהר אם לא שמים לב, במיוחד כשלא אנחנו שולטים במה נמזג לנו לכוס. שתיתם מספיק? התאפקו והשאירו את כוסכם מלאה.

טיפ טיפה וזהו

כמו כוסיות הבירה הבלתי נגמרות, גם צלוחיות סושי עלולות להצטבר. אם שמתם פעמיכם למסעדת קרוסלה בכדי לחסוך כמה יינים, שימו לב טוב-טוב לתמחור הצלחות שבדרך כלל יופיע על קיר הכניסה. לרוב יופיעו המנות הזולות יותר בצלחות לבנות פשוטות וככל שעולה רמת העיטור, עולה עימה גם המחיר. החדשות הטובות הן שביפן אין צורך להשאיר טיפ. בסוף הארוחה יספרו פרנסי המסעדה את מספר הצלחות שכיסחתם בכדי להגיע לחשבון הסופי, זאת אם הצלחתם לזכור איך מבקשים חשבון ולא קיבלתם במקומו בירה.

איטאדאקימס!

***

כתבה נכתבה בחסות רשת סופר סושי – רשת סושיות עם אופי באזור תל אביב.

 

הקדמה

הכל משדרגים היום – טלפונים ניידים, מחשבים ואפילו בגדים! אחת הדרכים הכי נחמדות לשדרג בגדי ילדים הוא להוסיף להם אפליקציות. כמעט לכל ילד יש בארון חולצה חלקה, גופיית סבא או בגד אחר שאפשר להוסיף לו משהו צבעוני ומשמח. זוהי פעילות נחמדה שאפשר להכין ביחד בחופש, בבית, במזגן…

ילדים בגילאי 5 כבר יכולים לשרטט ולגזור בעצמם את הצורות, וכמובן לבחור את הצבעים. מגיל 8-9 אפשר אפילו ללמד אותם לתפור בעזרת מחט לתפירה ביד. קחו את זה בקלילות אם האלמנטים לא יוצאים מדוייקים, זה חלק מהיופי בעבודות יד.

וטיפ קטן לפני שמתחילים – האפליקציה יכולה גם לשמש להסתרת כתמים שלא ירדו בכביסה…

מה צריך?

גזרות של חלקי הפרוייקט

בגד לשדרוג – חולצה, גופייה, שמלה וכד'

פיסות של בדי לבד צבעוניים (אפשר להשתמש אפילו בשאריות. בדי לבד בכמויות קטנות אפשר להשיג בחנויות היצירה)

חוטי תפירה

מחט לתפירה ביד

סיכות תפירה

מספריים

עט או עיפרון לשרטוט

אופן ההכנה:

1. בוחרים בגד המתאים להוסיף עליו אפליקציה

2. לפני שמתחילים כדאי להכניס בתוך הבגד קרטון או ספר שיפריד בין שני הצדדים של הבגד כדי שבזמן התפירה לא נתפור בטעות את שני צידי הבגד ביחד.

3. בוחרים אפליקציה מתוך ארבעת האפליקציות המתוקות שהכנתי לכם. עושים save picture as לגזרת האפליקציה שבחרתם, מדפיסים וגוזרים את החלקים שלה.

4. את חלקי האפליקציה מניחים על בד הלבד, משרטטים וגוזרים.

5. מסדרים על הבגד את חלקי האפליקציה במקום הרצוי ומצמידים בסיכות.

6. תופרים בעדינות את החלקים לבגד בעזרת מחט לתפירה ביד. רצוי להשחיל במחט חוט תפירה כפול ולהתאים את צבעי החוטים לצבעי הבדים.

7. כדאי ואף מומלץ להשתולל ולהוסיף קישוטים נוספים. תתחדשו!

לסיום:

והפתעה קטנה לסיום,

קישור להורדת ההדרכה והגזרות: קישור

***

 על המעצבת:

מור יעקובינסקי כץ – "גיזרה פרטית"

מעצבת אביזרי אופנה מבדים, מנחת סדנאות יצירה וכותבת ספרי יצירה דיגיטלים

גרה בגדרה, נשואה ליאיר ואמא של אלונה בת ה-3.5

החנות: http://market.marmelada.co.il/privatefigure

הבלוג: http://blog.tapuz.co.il/privatefigure

באנגלית קוראים לו SEED BEAD, בצרפתית הוא נקרא rocalies/roc, בהונגרית מכנים אותו gyöngy וברוסית  biser ורק בעברית לא הקדישו לו מילה ייחודית.

צורן וחמצן נקשרים ליצירת צורן דו חמצני (סיליקה) שהוא המרכיב העיקרי שבחול. בטמפרטורה של כ- 1700 מעלות הסיליקה מותכת לנוזל ובתהליך ההתקררות נוצרים גבישים. כשהתהליך קורה באופן טבעי נוצר קוורץ.בתהליך התקררות מהיר יותר מתקבל חומר קשה וחלק – הלא היא הזכוכית. בסוף  המאה ה-13 הוכתרה ונציה כבירת ייצור הזכוכית.ב-1291 נצטוו כל יצרני הזכוכית של ונציה לעבור לאי מורנו כדי להקטין את סכנת השריפות.במאה ה-14 החל האי להתפרסם ולייצא חרוזי זכוכית ומראות ועם הזמן הפך לייצרן הזכוכית הגדול באירופה.

בואו נעשה הכרה חפוזה עם השחקן הראשי בכל יצירת חריזה ובעולם של החורזים – החרוז.

 אם נחפש בגוגל את המילה חרוז, מרבית הקישורים שנמצא מתייחסים לחרוז בשירה. אמנם לא בשירה עסקינן, אולם כמו שהמשורר חורז  שירים בחרוזיו, כך החורז טווה בהם את יצירותיו.

מאז ימי מורנו, עברו מים רבים בתעלות של ונציה וחרוז הזכוכית של אז נראה היום אחרת לגמרי.להלן, מעט נתונים טכניים יבשים ומשעמים משהו, אולם הכרחיים.

Seed bead (זרע – sead ) הוא שם גנרי לכל חרוז קטן, בד"כ עגול, עשוי זכוכית.החרוזים  מעוצבים בד"כ באופן אחיד והם נעים מגודל של 1 מ"מ ועד מ"מ אחדים.הגדלים של החרוזים מסומנים בד"כ כך: N/0  , כאשר N  יכול להיות מס' מ-1 ועד 24.ככל שהמספר N  קטן יותר, כך החרוז גדול יותר והוא בעצם מסמן כמה חרוזים באותו גודל נכנסים באינץ' (או מידה אחרת).

חרוזים בגודל 5/0-6/0 נקראים לעיתים Pony bead. במרבית עבודות החריזה המסורתיות עובדים עם חרוזים הנעים מ-8/0 ל-15/0
 לחרוזים של היום שלושה מקורות עיקריים:

חרוזים סיניים, בצבעים נהדרים אולם באיכות גרועה ולא מומלץ לעבוד איתם בעבודות חריזה (אולי למעט רקמת חרוזים או תכשיטים סרוגים).הם אינם אחידים בגודל (גם תחת ה-N/0 המתאים) והחור שלהם קטן מדי.

חרוזים צ'כיים, גם הם בצבעים נהדרים, איכותם טובה יותר מהסיניים אולם עדיין לא מספיק טובה.

חרוזים יפניים (מכמה חברות יפניות)  הם החרוזים האיכותיים ביותר: צורתם אחידה, החור שלהם גדול מספיק (גם הקטנים ביותר) ומחירם בהתאם.

בנוסף ל-Seed bead  נכנסו בעשורים האחרונים לשוק החרוזים, חרוזים מסוג אחר והפכו עד מהרה לפופולאריים מאוד בקרב החורזים בעולם.

Cylinder beads

חרוזים שצורתם צילינדרית והם מיוצרים ביפן.

הם הומצאו ע"י Masayoshi Katsuoka מחברת Miyuki Shoji.
החרוזים שאינם עגולים כמו ה-seed beads, ידועים באיכותם, באחידות צורתם ובחור הגדול שלהם (גם בקטנים ביותר). הקצוות השטוחים שלהם נותנים מרקם שטוח, חלק ואחיד.הם גם הרבה יותר יקרים מה-seed beads.

החרוזים הצילינדריים מגיעים בגדלים הנעים מ-15/0 ועד 8/0

כיום יש 3 וריאציות של חרוזים צילינדריים:

–          Delica , מיוצר ע"י חברת Miyuki ובגדלים: 15/0, 11/0 10/0 ו-8/0

–          Treasures חרוזים המיוצרים ע"י חברת Toho  היפנית

–          Aiko מיוצר ע"י Toho המגיע במאות צבעים והוצג לראשונה ב-2005

 את החרוזים מחלקים לעיתים גם לפי צבע  וגימור:

–          Color lined ציפוי צבע בתוך החרוז, לעיתים לא מאוד עמיד והצבע עשוי להשתנות במשך הזמן (לעיתים תוך כדי עבודה.)

–          Transparent – צבע שקוף, ניתן לראות את הזכוכית דרכו.

–          Translucent – שקוף למחצה. ניתן לראות אור דרך החרוז.

–           Opaque – אטום. צבע אחיד ולא ניתן לראות אור דרכו.

–          Matte –   מרקם ברמה מיקרוסקופית ע"מ להגיע לאפקט המט.

–          Silver-lined – ציפוי כסף המשקף אור בחלק הפנימי של החרוז (בדומה למראה).

–          Copper-lined – ציפוי נחושת שמשקף אור אדמדם, בחלק הפנימי של החרוז.

–          Bronze-lined – ציפוי ברונזה המשקף אור חום בהיר, בחלק הפנימי של החרוז.

–          Luster – צבע במשטח החיצוני של החרוז, נותן אפקט פנינה.

–          AB – aurora borealis (הזוהר הצפוני), צבע על המשטח החיצוני של החרוז, אפקט צבעי הקשת.

  ה-seed beads וה-cylinder beads הם אמנם השחקנים הראשיים, אך אינם היחידים על הבמה.

במאמרים הבאים נכיר את הקריסטלים, הפנינים המלאכותיות ועוד.

לסיום הנה שני תכשיטים שנעשו – אחד ב-seed bead והשני ב-cylinder

 

תמונות החרוזים בחסות  Yalon – crystals, fashion & home deco

סוזי שארקי – עוד על חרוזים וחריזה ניתן לקרוא בבלוג של סוזי.

סושי הוא חלק בלתי נפרד מתרבות האוכל היפנית. לרוב הוא גם הייצוג היחיד של המטבח המפואר הזה במערב. גם אצלנו בישראל, אין כמעט עיר בה לא נפתחה עוד סושייה והאמיצים ביננו גם מגלגלים אצות, אורז ודגים לבד בבית.

ביפן, אכלתי סושי עם סטודנטים תפרנים ואנשי עסקים, בהתכנסויות מפוארות ומסיבות כיתה. עקרות בית אורזות מגשיות "בנטו" ליקיריהן וממלאות אותן בסושי קנוי או תוצרת בית. כשהתארחנו אצל משפחה יפנית, כך גם קיבלו את פנינו

מגש סושי הוא ארוחה בפני עצמה, ולרוב, מסתפקים היפנים בשילוב המענג של דגים טריים ואורז רך. הרולים המתוחכמים והיצירתיים הפופולריים כל כך במערב אינם קיימים בכלל ביפן, מה שלא גורע מכמה שהם טעימים. כשזה נוגע לסושי שלו, היפני נוטה להיות מינימליסטי. דגים משובחים, אורז איכותי, ולא הרבה מסביב. מה שמוגש לצד הסושי לא גונב את ההצגה מהכוכב האמיתי.

אלכוהול ושתייה

היפני ילווה לרוב את הסושי שלו בנוזל המיועד לשיפור מצב הרוח: אלכוהול, והרבה ממנו.

בירה קרה היא משקה-לצד-האוכל פופולרי ביותר ביפן.

ומוגשת למיטב זכרוני אף יותר מהסאקה, יין האורז המקומי הנהדר. בקיץ מוגש הסאקה קר כקרח ובחורף, חם.

תה ירוק יפני יוגש לכם לרוב חינם אין כסף כתוספת לכל מזון שהוא. בסושיות הפשוטות אליהן נהגתי ללכת כסטודנטית, עמדו שורות-שורות של מיחמי מים רותחים לצד מיכלי אבקת תה ירוק, בשיטת ההגשה העצמית.

רוטב סויה
את הסושי או הסשימי נהוג לטבול בקערית רוטב סויה אבל גם כאן נבדל המקומי מהמערבי. יפני מסורתי לעולם לא יניח לאורז הצחור לגעת ברוטב הסויה או לספוג אותו אליו. האורז נחשב כטוב ביותר במצבו הטהור והמקורי והוספת מלח, רוטב סויה או כל נותן טעם אחר אליו תחשב (כמעט) לעלבון לטבח. מלבד זאת, היפנים מעקמים את האף מול קערית רוטב סויה המנוקדת בגרגרי אורז שלבטח יצנחו אליהם אם יורטבו. את נתח הסושי שלו יטבול היפני מצד הדג בלבד.

וואסאבי
אבקת (או משחת) הוואסאבי הירוקה והזוהרת היא החריף של היפנים. וואסאבי יוגש לכם בכל סושייה וסושייה, וזה נכון גם לטוקיו וגם לנס ציונה. כל סועד מערבב בקערית ייעודית רוטב סויה ו-וואסאבי לפי סיבולת החריף שלו אך – הידעתם? – שומרי המסורת היפנית ימנעו מלטבול את הסושי שלהם בתערובת; זאת מהסיבה הפשוטה שאת תיבולו של כל סוש וסוש הם משאירים לשף. סשימי שהוא נתחים של דג נא, אפשר ורצוי לטבול בתערובת וואסאבי-סויה, עד דלא ידע.

היפנים משוגעים על חמוצים מכל הסוגים והמטבח היפני שופע בהם. לצד הסושי נהוג להגיש את אותם פתיתים ורודים זרחניים שאתם מכירים מהסושיות בארץ. זה חמוץ, זה מתקתק, וזה טעים. אם היפני היה צרפתי הוא היה מסביר לכם שג'ינג'ר כבוש מנקה את החיך ומרענן אותו לקראת הביס הבא.

מרק מיסו
הפתיחה (או המלווה, היפנים מגישים את כל מרכיבי הארוחה בעת ובעונה אחת) היפנית לכמעט כל ארוחה. למרות שלא זכור לי שהזמנו קעריות מיסו בסושיות יפניות, לדעתי זו הפתיחה המושלמת שתכין את החיך שלכם למסע ליפן. מרק מיסו הוא קליל ומנחם בעת ובעונה אחת ולי אף פעם לא נמאס ממנו.

בשבילי, עצם ההתענגות על מיניאטורות צבעוניות וטעימות שהגיעו אלינו מצידו השני של העולם כבר נותנת לארוחת סושי הרגשה של אירוע מיוחד. לא משנה באילו תוספות הוא מלווה, אני תמיד מוכנה לאכול סושי. הכינו את מקלות האכילה!

***

הכתבה נכתבה בחסות רשת סופר סושי – רשת סושיות עם אופי באזור תל אביב.

לפי הגדרת המילה "השראה" באנגלית, "Inspiration" , הרי שהשראה מיוחסת לתחום האמנות: השראה היא "יצירתיות פתאומית" בעבודתו של האמן או הממציא, המאפשרת לו ליצור יצירה או להמציא המצאה.

ובכן, לאף אחד אין מונופול על השראה – לא לאמנים, לא ליוצרים, לא לממציאים ולא לאנשים יצירתיים במיוחד.  השראה היא נחלתם של כל בני האדם.  הדבר הזה שנקרא השראה יאפשר לכם למצוא כוחות בתוך עצמכם שמעולם לא חשבתם שהם קיימים, 

אם תחפשו בגוגל את המילה "השראה", אחת התוצאות הראשונות (אם לא הראשונה) תהיה: "השראה אלקטרומגנטית – ויקיפדיה". השראה  אלקטרומגנטית הינה  תהליך פיזיקאלי שבו שינוי בשטף מגנטי גורם להופעה של מתח חשמלי במוליך.
טוב, ברור שאני לא מדברת על השראה אלקטרומגנטית, אבל, קראו שוב ושימו לב למילים המודגשות.
המילים לקוחות מתחום האלקטרומגנטיות או החשמל, אבל הן מתארות מצוין את אותה התחושה לה אנו קוראים השראה. אותה השראה שמדליקה אצלנו את הניצוץ. אותה הארה, אותה הברקה שמגיחה אל המוח ומעבירה אותנו ממצב של תקיעות אל הכוח היצירתי שבנו .
לפי אחת ההגדרות הרוחניות – השראה היא הנוכחות הפעילה של אלוהים בחייהם של בני האדם. אנחנו הישות  היצירתית הגבוהה והמתקדמת ביותר שעל כדור הארץ, יש לנו את הכוח ליצור יש מאין.

המון דברים יכולים לתת לנו השראה : ידע, אנשים מסוימים, סיפורי הצלחה, מוסיקה, הטבע , ילדים, סרטים , ספרים, אמנות, יוצרים, חוויות אישיות, תנועה, ריקוד, תמונה, תצלום, כתבה בעיתון/מגזין ועוד. מצד אחד, השראה יכולה להגיע דרך חמשת החושים שלנו: ריח, קול, טעם, מראה, משהו שאנחנו יכולים לחוש. מצד שני, יש המייחסים השראה לחוש השישי. 

לחריזה ויצירת תכשיטים – אינספור מקורות השראה. בפוסט זה אתמקד בשניים מהם: מגזינים עולמיים בתחום ובלוגים של חורזים/יוצרים. הפרויקטים, תמונות התכשיטים, היוצרים, הסיפורים הנלווים עשויים לעורר בכם השראה.

אם כבר התחלתם חפש בגוגל  ""beading או "beads", או שנכנסתם לפיקסה, בוודאי נתקלתם פה ושם במגזין לחריזה. מגזינים, חוברות וספרים בנושא חריזה מהווים לרבים את החשיפה הראשונה לעולם צבעוני זה. הם משמשים מקור השראה מועדף לחורזים רבים ברחבי העולם ללמידה, להתמקצעות ולחשיפה (לתכנים/שיטות/טכניקות, חומרים, עזרים חדשים בתחום זה). במגזינים, בחוברות ובספרים תכירו את היוצרים, החומרים איתם הם עובדים, היצירות החדשות, ההשראה לפיה יצרו, הטרנדים החדשים בעולם זה ועוד. מגזינים הם דרך מצוינת למצוא פרויקטים חדשים לחריזה (אם אבדה לכם המוזה).

במרבית האתרים של המגזינים, לרבות רישום למנויים , נמצא בין היתר:

–          בלוג, קומונה ו/או פורום

–          פרויקטים חינמיים (לעיתים דורש רישום חינמי

–          סרטוני וידאו

–          הצצה לתוך חוברות ישנות, לתוך המגזין הנוכחי או זה שעומד לצאת לאור

טיפים וטכניקות.

אז עשו הפסקת קפה קצרה ובואו נכיר, על קצה המזלג, כמה מהמגזינים הידועים והמפורסמים לחריזה.

B&B
לא, זה לא bed &breakfast, וגם לא Brigitte Bardot.
Bead and Button הוא מגזין בריטי ותיק בתחום עיצוב התכשיטים והחריזה המציג באופן ברור ומרהיב פרויקטים שונים ליצירה. המגזין יוצא אחת לחודשיים והוא מאגד בתוכו חומר רב ליצירה בחרוזים, על סוגיה השונים. לכל פרויקט מצורפים תמונות והוראות ברורות המאפשרות, כמעט לכל אחד, ליצור ולהכין תכשיטים  בדוגמאות חדשות ועכשוויות. הפרויקטים מסווגים לפי שיטה ורמה. מדי פעם יוצאת מהדורה מיוחדת המוקדשת לנושא/תחום מסוים בחריזה.
http://bnb.jewelrymakingmagazines.com/,

Beadwork
(ראו פירוט המגזין הקודם – ממש מתחרה שלו)
ל-Beadwork יש גם את ה- Beading daily שהוא מעין "עיתון" יומי הנשלח לנרשמים (חינמי) מדי יום והוא כולל טיפים, חדשות בתחום, פרויקטים חינמיים ועוד. גם למגזין זה מהדורות מיוחדות שנקראות
Best of beadwork
http://www.beadingdaily.com/blogs/beadwork/default.aspx

Bead style
מגזין שמיועד לכל חובבי עשיית עבודות יד ותכשיטי חרוזים ומציע סקירה ולימוד של טכניקות רבות. בכל גיליון תוכלו ללמוד פרויקטים חדשים בשילוב חרוזים וחומרים שונים. הפרויקטים במגזין מלווים בתמונות והוראות, בכל שלבי העשייה והיצירה והתאמה לפי רמות. בנוסף, כל גיליון כולל ראיונות עם מומחים בנושא, סקירה של ספרים חדשים ומומלצים, עצות וטיפים.
http://bds.jewelrymakingmagazines.com/

Bead Unique
מגזין שנועד להדריך וללמד יצירה בחרוזים ומציג דרכים מגוונות ויצירתיות ליצירת תכשיטים, קישוטים ועיטורים. המגזין מכיל מידע נרחב על אומנות החריזה, אופנה ועיצוב פנים, המלצה על ספרים, מגוון טכניקות וחומרים.

http://www.beaduniquemag.com/issues/current.shtml

Perlen Poesie
מגזין בגרמנית בסגנון B&B שיצא לאור לראשונה ביוני 2010. שם המגזין בתרגום חופשי – "שירת החרוזים".

http://perlen-poesie.de/

Creative beading
מגזין (ירחון) אוסטרלי.

 http://www.woodlandspublishing.com.au/cb/

Abalorios
מגזין בספרדית.  Abalorios – חרוזים.

http://www.abalorios.es/

ויש עוד רבים, בשפות רבות.
מרבית המגזינים משחררים מדי פעם פרויקט מאחד הכרכים ואפשר למצאו חינם ברשת. חכו לפני שאתם רצים לעשות מנוי: לא כל המגזינים מתאימים לטעם שלכם, להעדפות (סוגי חומרים/תכשיטים) או לתקציב שלכם. מומלץ להירשם באתרי המגזינים, לקבל למייל "חדשות" ועדכונים. עם הזמן תכירו אותם קצת יותר טוב ותוכלו להחליט.

מקור נוסף להשראה הם הבלוגים לחריזה.
אני מוצאת שדווקא הבלוגים מעוררי השראה ומלמדים, הרבה יותר מהאתרים. לטעמי, לפחות,  אתרי יוצרים מנוכרים משהו, מתנשאים ומטרתם אחת – למכור (תכשיט או תרשים). בבלוגים, לעומת זאת,  יש יותר ערך מוסף – טיפים, הדרכות, תרשימים, הסברים, הצצה לחיי היוצר ומה גורם לו להשראה ועוד. מה גם שבבלוגים תמצאו קישורים לבלוגים אחרים, לאתרי יוצרים ועוד.

הכנתי לכם מקבץ קטנטן של בלוגים  מעוררי השראה. הבלוגים שיפורטו הם העדפה אישית שלי, לא יותר ולא פחות.

Bead a sky  בלוג מאיטליה, באנגלית, http://beadasky.blogspot.co.il/

  Happylandבלוג מאיטליה, באיטלקית,  http://happylandblog.blogspot.co.il/

Gwenbeads, בלוג של יוצרת ידועת שם, Gwen Fisher, מארה"ב, http://www.gwenbeads.blogspot.co.il/

MadDesign,בלוג של יוצרת מפורסמת מארה"ב  Marcia De Coster
http://maddesignsbeads.blogspot.co.il/

NedBeads, בלוג מארה"ב , http://nedbeads.blogspot.co.il/

Kriszta, בלוג בהונגרית של Krisztina Csapó, http://krisztigyongy.blogspot.co.il/

Panita, בלוג בהונגרית, http://panitagyongy.blogspot.co.il/

ShilaBead, בלוג בהונגרית של היוצרת Csilla Csirmaz המפרסמת פעמים רבות פרויקטים
ב-Beadwork. http://shila-bead.blogspot.co.il/

Tundrus, גם מהונגריה, http://www.tundrusmuvek.blogspot.co.il/

Puca, בלוג אהוב עלי במיוחד, בצרפתית, http://perlepuca.canalblog.com/

Try to be better, בלוג מגרמניה של יוצרת מוערכת מאוד, Sabine Lippert
http://try-to-be-better.blogspot.co.il/

Mu, בלוג מצרפת, יש בו המון תרשימים חינמיים, http://centperles.canalblog.com/

Mariposas, בלוג בגרמנית,  http://mariposa8000.blogspot.co.il/

ויש עוד המונים…

אז, אם נתקלתם ב"מחסום יצירה", זה הזמן לקום ולצאת לאוויר הצח, להביט במגזין אופנה, לראות אופרת סבון בטלוויזיה, לגלוש ברשת. ואם מצאתם תכשיט שאהבתם ויצרתם משהו לפי תרשים או בהשראתו של מישהו, אל תשכחו לתת קרדיט ליוצר/ת המקוריים.

וזכרו – "אלה שלא רוצים לחקות כלום, לא יוצרים כלום." (סלבדור דאלי)

סוזי שארקי – עוד על חרוזים וחריזה ניתן לקרוא בבלוג של סוזי.

הקיץ החם והעובדה שיש לי ילד הביאו אותי לסיטואציה ההזויה שלפניכם.
לא, אתם לא טועים, זו אני בתוך מזרקה של מים, מוכיחה לבן שלי שאין מה לפחד ושלהירטב זה כיף.
בראש-העין הקימו טיילת בשם "צלילי המוזיקה" שבה האטרקציה המרכזית היא המזרקה הזו שיוצאת ממש מהאדמה. בד"כ המקום מלא ילדים בבגדי ים, אבל אני הצלחתי לתפוס רגע לבד.

סוד ראשון: למה זה עובד

חוצמזה שאני רטובה, דבר סקסי לכשעצמו, אורך החצאית הקצר בשילוב של הנעליים (המזכירים כפכפי סבא), מחמיא לי.
שילוב הצבעים שחור-אפור ורוד מחמם את האוירה הרטובה. שימו לב לפיזור של השחור: למטה, בנעליים. במרכז, חגורה. ולמעלה, שרשרת. מה שיוצר תחושה של איזון.

הצמיד

סוד שני: החצאית

תוצרת בית. מדובר על שאריות בד וגומי. עלות משוערת: 20 ש"ח, שלוש שעות תפירה. רמת תפירה: קלה.

סוד שלישי: הגופיה

קיבלתי יד שניה מגיסתי. אין כמו בגדים חינם!

סוד רביעי: עלות הפריטים

נעליים: 50 ש"ח ב-Payless

צמיד: 10 ש"ח, מרסלה

שרשרת: קיבלתי מתנה

עלות כוללת: 80 ש"ח ושלוש שעות.

גם כשהולכים להשתולל עם הילדים אפשר להתלבש טוב. פרקטי זה לא בהכרח מוזנח. הקיץ והחום מאפשר לנו להשתולל במים, בואו נעשה זאת בסטייל.

 

אם אתם אוהבים לטייל ולצאת להרפתקאות בארצות אקזוטיות, לחקור ג'ונגלים סבוכים, לישון בלילה באוהל מתחת לכיפת השמיים, לאור הכוכבים הבוהקים – המאמר הזה ממש לא בשבילכם.

לעומת זאת, אם אתם אוהבים לטייל בערים אירופאיות יפהפיות ועתיקות, לחקור חנויות, לעשות שופינג פראי, לשוטט ולנדוד בין סמטאות ציוריות וקסומות, לבקר במוזיאונים ולחזור למלון נקי עם מצעים לבנים – המשיכו בקריאה…

את הטיול בלונדון עשיתי לפני כמה שנים. נסעתי לכל מקום באנדרגראונד, ירדתי במדרגות זקנות לרכבות התחתיות, לעמקיה ולקרביה של לונדון, אל רשת סבוכה של עורקים ונימים. הרכבות הישנות לקחו אותי לליבה של לונדון, ללוקיישנים מקסימים, ססגוניים להפליא.

הנה ההמלצות שלי, לאתרים שבאמת שווה לראות בלונדון:

רחוב אוקספורד
רחוב אוקספורד (גן עדן לחובבות שופינג) הוא רחוב ענק, שמתמשך לאורך קילומטרים רבים. יש בו מעל 300 חנויות מדהימות, רבות מהן גדולות להדהים, שיסחפו אתכם מהרגליים מרוב התרגשות. היו שלום, קניונים ישראליים עם ביגוד סתמי במחיר מופקע.

בביקורכם ברחוב, אל תוותרו על עצירה בחנות הצעצועים המרשימה והחלומית "המליס", גם אם אין לכם ילדים.

מוזיאון דאנג'ון – קשה לחשוב על מקום מושלם יותר למוזיאון הזוועות מאשר לונדון הקודרת.
במרתפיו הטחובים והחשוכים של המוזיאון תתקלו במתקני עינויים, בובות שעווה מחרידות עם מעיים משתלשלים, ראשים כרותים ועוד . הכל נראה אמיתי להדהים, עד שקשה להסתכל עליהם ישירות ולזכור שאלה רק בובות. במוזיאון המחריד תלמדו אודות 200 שנות היסטוריה עקובות מדם של הבירה האפלולית והגותית . את ביקורכם ילוו שחקנים בריטים, שיעצימו את החוויה.
אזהרה: המקום המחניק והחשוך לא ממש מומלץ למי שסובל מקלסטרופוביה.

מאדם טוסו – המוזיאון הנוצץ והססגוני של מאדם טוסו מציג מעל 300 בובות שעווה מציאותיות להדהים של כל הכוכבים הגדולים, החל מדיוויד בקהאם, כריסטיאנו רונלדו ועד קייט מידלטון והמלכה ויקטוריה. כדאי לפנות כמה שעות טובות לביקור במוזיאון, כי בהחלט תרצו לקחת את הזמן ולהסתובב בעצלתיים.

שוק קמדן – שוק קמדן הססגוני והעמוס הפך לאחד הדברים המזוהים ביותר עם לונדון לא פחות מהביג בן. השוק התוסס מציע המוני דוכנים, שאפשר למצוא בהם ה-כ-ל, החל מבגדים בסגנון וינטאג' ועד צעצועים ייחודיים לילדים. אין ספק שזה גן עדן לכל חובבי בגדי יד שנייה, פריטים גותיים ועוד, שאוהבים "לדוג" אוצרות. כל מה שלא יכולתם למצוא בארץ נמצא כאן. השוק פועל מידי יום, בין השעות 10:00-18:00, אך הוא נמצא בשיאו בימים ראשון ושבת (זהירות: עומס רב!)

כיכר טרפלגר – זוהי הכיכר הצבעונית, התוססת של לונדון במיטבה. תוכלו לעצור בכיכר, לפלס את דרככם בין המוני יונים, לשבת בכיף, להזמין ציור דיוקן מאחד הציירים הרבים במקום וליהנות מהאווירה התוססת. משם אפשר להמשיך ברגל למוזיאון הגלריה הלאומית הבריטית ולהתבונן בציוריהם של מיטב האומנים.

ריג'נט פארק – בשביל הבריטים, מדובר בעוד פארק סתמי. בשביל הישראלים, מדובר בגן עדן יפהפה וירוק, שבעבר שימש כפארק שעשועים לבני המלוכה, שבאו לצוד בו. הפארק היום נפתח לציבור הרחב. בעלי החיים בפארק מסתובבים בו ללא חשש ואפשר לפגוש שם שקנאים, סנאים, ברווזים וברבורים. בפארק מדשאות מרהיבות, עצים עתיקים, מזרקות, נהרות ונוף רומנטי ויפה עד כאב. ללא ספק, המקום המושלם לאוהבים.

ונסיים בטיפ חשוב. אני ביקרתי בלונדון בספטמבר, מעט אחרי סיום החופש הגדול. הייתה לי חופשה נפלאה, סולידית, ללא המולה ורעש של משפחות ישראליות עם ילדים. בעיני, ספטמבר הוא החודש המושלם לבקר בעיר היפה. תיהנו!

***

המאמר נכתב בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות בארץ ובעולם.

 

 

 

יש לנו גינה! בתור התחלה בואו נסכים שזה עניין חיובי. לפני רכישת ביתנו הראשון, חלמתי תמיד על גינה משלנו ומראש ידעתי שאני הולכת להשקיע בגינה חסכונית במים. משטחי דשא טבעי נראים לי כבזבוז נוראי עליו מתחילים גם קנדים מבטן ולידה להניד ראש, וקנסות המים על גינות ביתיות וציבוריות שיכנעו אותי עוד יותר בצדקת דרכי.

לפני שהגענו לשכונה, חשבתי שדשא מלאכותי הוא משהו שמתאים בעיקר לאיי תנועה. היה בו משהו קצת… איך לומר – מלאכותי. דעתי נשארה מוצקה עד חמש דקות לאחר שהוזמנתי לגינתה של השכנה, שם ראיתי את התוצאה של שלוש שנות אושר סינטטי. במקרה של שכנתי, הדשא היה באמת ירוק יותר.

שכנתי שרון התקינה דשא מלאכותי בביתה לפני כשלוש שנים ולא מתחרטת לרגע. לאחר ביקורים ומנגלים לרוב, הבנתי שאם הילדים שלי לא הצליחו להשמיד אותו, זה כנראה פיתרון עמיד במיוחד. ביתה של שרון הוא מסוג המקומות המזמינים ששואבים אליהם את כל ילדי השכונה. בכל זמן נתון אפשר למצוא שם גדוד ילדים בגילאים שונים, ואת שרון לוגמת קפה בעין הסערה, בשלווה סטואית. הדשא הסינטטי של שכניי נמצא מסביב לפינת ישיבה, בית על העץ, ערסלים ועוד מיני אביזרים המצביעים על כך שהגינה שלהם נמצאת בשימוש אינטנסיבי. את הזיתים שנושרים מהעץ המקסים שצומח להם באמצע הגינה הם מברישים באמצעות מטאטא.

חיות מחמד יכולות לנצל את ההזדמנות ולהשתמש בדשא כפינת נוחיות. במקרים האלו נחמד להיזכר שדשא סינטטי אפשר לנקות עם צינור!

שיחה עם הגננ(ית) החביבה שהתקינה שם את הדשא הבהירה לי ששכנתי דווקא לא בחרה בסוג היקר ביותר וכך שמה סוף לתירוץ הכלכלי שהתחלתי לבשל עוד לפני שהספקתי לצייץ.

למרות שאני אוהבת את הגינה של השכנים, שתי הבעיות העיקריות בשלהן עוד לא התקנו דשא מלאכותי בגינתנו הן העלות והצורך בצל. דשא מלאכותי יקר משמעותית פר מטר מרובע מדשא רגיל ובגינה גדולה כמו שלנו זו הוצאה ניכרת. דשא מלאכותי מתחמם בשמש הישראלית לכ-70 מעלות ולפני שנשקול התקנת דשא כזה אנחנו צריכים למצוא זמן ומשאבים ולדאוג לגינה מוצלת.

מהם היתרונות של דשא סינתטי?

–          דשא סינטטי אין צורך להשקות ובימינו, לשפוך מים זה לא מוסרי.

–          דשא סינטטי אין צורך לכסח, אין לי מכסחת דשא ובעיקר אין לי זמן.

–          דשא סינטטי אין צורך לזבל, לרסס לעשב ולטפל, אין לי חשק לשכור בשביל זה גנן ואם עוד לא ציינתי את זה קודם, יש לי גינה! רק אין לי זמן.

ונעבור לקורס זריז בדשאולוגיה. כמה טיפים בסיסיים:

–          באופן כללי ניתן לומר שככל שהדשא רך וצפוף יותר, איכותו גבוהה יותר.

–          דשא מתחת ל-20 מ"מ גובה לא שווה את כספכם

–          קיימים בשוק דשאים בגוונים שונים, מירוק אחיד ועד סוגים המשלבים אפילו גווני חום וצהוב, למראה טבעי.

–          חשוב לבדוק שסוג הדשא אינו פולט חומרים רעילים בשמש ושהוא אינו ניתן לתלישה או מתחמם יתר על המידה. כיום קיימים אפילו סוגים עם מסנני קרינה.

כשאמצא את הכסף הדרוש לפרוייקטים בגינה אני רוצה דשא מלאכותי.

***

המאמר נכתב בחסות איסמור – איסמור מובילה בארץ בתחום שיווק מוצרי האיכות לבית ולחצר מוצרים אלה כוללים, בין היתר דשא סנטטי, ג`קוזי(ספא), סאונות, ברביקיו בנוי, מתקני שעשועים לילדים, בקתות עץ, מחסני עץ ועוד.

אם אתם קוראים פוסט זה, מן הסתם בחרתם להתעלם מהאזהרה של הפוסט הקודם. אז, ברוך בואכם לעולם החריזה, החרוזים ומה שביניהם. ורק שתדעו: אתם עומדים להיכנס  לקהילה חובקת עולם: בני כל המינים, הגזעים, הגילאים, העיסוקים, הדתות, המדינות, המגדרים.

עוד לפני שתחליטו מה אתם אוהבים בחריזה (יש עשרות אם לא מאות תכים, שיטות, סגנונות), עוד לפני שתתחילו לגהץ את כרטיס האשראי – קחו לכם זמן ושוטטו ברשת האינטרנט: האינטרנט הוא הכלי החשוב והשימושי ביותר לחורזים בכל רחבי העולם. למען האמת – קרוב לודאי שבלעדיו לא תצליחו להשחיל אף לא חרוז אחד. (טוב, אולי קצת הגזמתי…) בזכות האינטרנט חלה התעוררות של ממש באמנות החריזה: המוני בלוגים, אתרים, אתרי קניות, אתרים ללימוד עצמי, אתרים לשיתוף ועוד – וכולם בנושא החריזה.

אחד הכלים החשובים ביותר שתשתמשו בו יהיה מנוע החיפוש של גוגל. 
ברשת, תמצאו הסברים רבים איך תוכלו להשתמש ביעילות בתיבת החיפוש ובאפשרויות המגוונות של מנוע החיפוש. תוכלו לכתוב, למשל,  בתיבת החיפוש – "איך לחפש נכון בגוגל" ותקבלו המון קשורים, סרטונים וכד' שיעזרו לכם.

עליכם לזכור בשלב ראשון מילה אחת ויחידה שתפתח לכם צוהר לעולם החריזה והחרוזים – Beading או beads. אם תקישו בעברית "חריזה" או "חרוזים" תקבלו המון קישורים העוסקים בחריזה, אולם עניינם מילים ושירים ולא beads.

כלי נוסף  שיעזור לכם להיכנס לעניינים הוא "פיקסה" (Picasa).

פיקסה היא תוכנה חינמית של גוגל המציעה דרך לשיתוף, ניהול ועריכת תמונות ואלבומים באינטרנט. המשתמש מקבל חינם שטח אחסון תמונות בגודל של 250MB . כיום, השימוש בפיקסה כשטח אחסון, פתוח רק לבעלי חשבון בגוגל
אולם החיפוש בו פתוח לכולם. פשוט תקישו https://picasaweb.google.com/home בתיבת הכתובת של המחשב שלכם ותכנסו.
בפיקסה ניתן למצוא אינספור אלבומים, תמונות של תכשיטים, ספרים, תרשימים ועוד בנושא חריזה.
גם כאן, ישנה תיבת חיפוש אם כי הרבה פחות מפותחת. אם יש לכם שם משתמש בגוגל וברצונכם לפתוח פיקסה משלכם, פשוט רשמו בתיבת החיפוש של גוגל: "פיקסה בעברית להורדה חינם".

כלי שימושי נוסף הוא ה-You Tube שם תוכלו למצוא אינספור סרטוני הדרכה להכנת תכשיטים, ללימוד חריזה, להשראה ומה לא.

You tube הוא אתר אינטרנט המאפשר למשתמשים. ע"מ להיכנס ל-You tube, יש להקיש את הכתובת http://www.youtube.com/ בשורת הכתובת במחשב שלכם.

בפייסבוק תוכלו לחפש "משוגעים לעניין" כמוכם, החל מיוצרים של ממש בתחום ועד חורזים מתחילים או סתם מתעניינים.

לאחרונה התוודעתי לרשת חברתית נוספת שנקראת pinterest. זוהי רשת חברתית המתפתחת בקצב המהיר בעולם והיא מבוססת כולה על תמונות. הרשת עלתה לאוויר ב-2010 ובינואר 2012 כבר היו רשומים בה קרוב ל-12 מיליון משתמשים. הרשת סובבת סביב רעיון ה- pin (נעיצת סיכה).

משתמשים אשר אוהבים תמונה מסוימת יכולים ל"נעוץ" אותה על הקיר שלהם. תמונות הופכות לפופולאריות בהתאם לכמות הנעיצות וניתן לאחד מקבץ תמונות (או סרטונים או אפילו דיונים) תחת נושא מסוים (מכאן החצי השני של שם האתר המגיע מן המילה interest.).
גם כאן, יש אפשרות חיפוש אולם מוגבלת למדי.ברשת זו תוכלו למצוא אינספור תכשיטים, ענייני חריזה, הדרכות וכד'. איך נכנסים? פשוט רושמים http://pinterest.com/ בכתובת.

אם בא לכם לבזבז כסף על תכשיטים מוכנים, לקנות תרשימים/הסברים או סתם לקבל השראה, תוכלו להיכנס ל-Etsy; עוד אתר שגיליתי לאחרונה.

זהו אתר מסחרי אלקטרוני המתבסס  על מגוון רחב ביותר של פריטים הכולל: אמנות, צילום, ביגוד, תכשיטים, דברי מאכל, מוצרי טיפוח, שמיכות, קישוטים, צעצועים ועוד.

האתר מתנהג כיריד אמנות באינטרנט ונותן למוכרים אפשרות  מכירה. אטסי מציע מגוון אפשרויות לתשלום עבור מוצרים, כולל כרטיסי אשראי, העברות כסף ותשלום בפייפאל. גם באתר זה אפשרויות חיפוש. וזו  הכתובת על מנת להכנס ל-etsy: http://www.etsy.com/

אז קחו לכם פסק זמן משגרת יומכם, תגגלו Beading, תגלשו ונתראה בפוסט הבא

סוזי שארקי

אני אוהב ג'קוזי. בסדר, אולי אוהב זה בלשון המעטה. כשאני יוצא לחופשה בצימר אני מוודא שיהיה שם ג'יקוזי ואם אני יוצא לחו"ל אני משתדל לבחור בית מלון שיש בו או לידו מרכז ספא. גם בבית אני לא יוצא מופסד ואני מקפיד לשכשך בבריכה החצר הקטנה שלי – צנועה וחמודה – בכל פעם שיש לי הזמנות. הדבר היחיד שאני אוהב יותר מאשר להתרגע במים זה לשתות כוס יין תוך כדי. מכירים את התמונה שתמיד שמים כשמפרסמים מערכת ספא? זאת עם הזוג שנהנה מלגימת שמפניה ומערב רומנטי ב ג'קוזי? ככה אני נראה כשאני יושב בבריכה ונהנה.

הניסיון הרחב שלי בהשתכשכות במים ובלגימת יין מאפשר לי להציג בפניכם את המדריך האישי שלי לשתיית יין בבריכה: איזה יין כדאי לשתות בג'קוזי.

נפתח בכמה עצות כלליות:

שתו את מה שאתם אוהבים ולא את מה שאתם חושבים שצריך לשתות: מערכות ספא לסוגיהן השונים נועדו להנאה שלכם ולכן אל תחפשו את היין המרשים שאמור להראות שאתם מביני עניין ואניני טעם. מצאו יין שאתם אוהבים ואל תנסו להרשים אף אחד. העצה הזו נכונה גם לגבי ההמלצות שלי בהמשך. קחו אותן בעירבון מוגבל ואל תכריחו את עצמכם לשבת במים ולסבול מיין שלא מתאים לכם.

אל תגזימו: יותר מדי יין עלול לגרום לכם לכבדות ואפילו להירדמות. לא מומלץ להירדם בתוך המים…

נעבור כעת לסוגי היין. קודם כל, לבן או אדום?

מניסיוני האישי אני יכול להמליץ על כמה יינות שמתאימים במיוחד לבריכת הספא. הנטייה שלי היא להמליץ בעיקר על יינות לבנים ויינות מסוג רוזה (יין סמוק או ורוד.) היין האדום, איכותי ככל שיהיה, מתאים יותר להזדמנויות אחרות ולפי דעתי הוא איננו מתאים להשתכשכות קלילה של אחר צהריים או ערב בג'קוזי. הוא עלול להיות כבד מדי לאווירה הקלילה ופעמים רבות הוא דורש ריכוז גדול יותר כדי שנוכל ליהנות ממנו באמת. כמו כן, המים אמורים להיות חמים ולכן עדיף לשלב איתם יין קר או מצונן שיתאים לסביבה שבה אנחנו שותים. יין אדום עלול להיות "חם" מדי וכבד מדי מכדי שנוכל ליהנות ממנו באמת.

אז אנחנו מחפשים יין קצת צונן. נתחיל, כמובן, עם השמפניה שמקושרת באופן מיידי עם ההשתכשכות במים. אני מתאר לעצמי שיש אנשים שמסוגלים להבדיל בין בקבוק שעולה מאה שקלים ובין כזה שעולה כמה מאות אבל אני לא ממש מצליח להבדיל. במקום להשקיע הרבה כסף בבקבוק יקר, מי שאיננו אנין טעם באופן קיצוני יכול להסתפק במשקאות כדוגמת הקאווה והלמברוסקו.

מדובר ביינות שניתן לקנות יותר בזול והם מהנים ביותר לשתייה, בייחוד לאחר צינון מתאים במקרר. אל תצפו לחוויה קולינרית מדהימה אבל מדובר בהחלט במשקה אלכוהולי מוצלח שממלא את התפקיד שלו בצורה מלאה.

יין דומה שניתן להזכיר כאן הוא המוסקאטו: זהו יין לבן ומבעבע קלות. לרוב הוא בעל אחוז אלכוהול נמוך והוא נשתה בקלות, כמעט כמו מיץ מרענן. שוב, לא מדובר בחוויה קולינרית אייל-שניאית אבל ניתן למצוא יין מסוג כזה במחיר לא גבוה ובעל איכות לא רעה בכלל.

אם אתם מחפשים יין יותר אמיתי אתם יכולים לנסות את השרדונה.

כאן אנחנו כבר מתעסקים עם יין "רציני" יותר וגם יקר יותר. הוא דורש השקעה כספית גבוהה יותר אבל הוא בהחלט נעים לשתיה, מתאים לג'קוזי ומשמח את הלב ואת הגוף. לא כולם אוהבים שרדונה כיוון שמדובר ביין יבש אבל עדיין מדובר ביין די פופולארי.

הזינפנדייל הוא יין סמוק ופחות יבש. הבעיה איתו היא שהוא עלול להיות מתקתק מדי לטעמם של אחדים. מבחינת המחיר הוא לרוב זול יותר מהשרדונה.

הריזלינג הוא אפשרות נוספת. מדובר ביין פירותי מעט פחות מתקתק מזינפנדל ויבש יותר. ניתן למצוא בכמה רמות מחיר והוא מומלץ למי שאוהב יין לבן יבש וחצי יבש.

אחד מהיינות האהובים עלי הוא הגוורצטרמינר. מדובר ביין מאוד איכותי אבל גם לא זול.

הגוורצטרמינר הוא יין קל אבל בעל עומק מפתיע ויש בו עושר של טעם שלפעמים מזכיר יינות אדומים כבדים יותר. המחיר עלול להרתיע אבל הוא בהחלט שווה ולו ניסיון אחד.

עצה אחרונה בענייני יין לסיום: מי שמזמין אורחים או אפילו מי ששותה לבד ואיננו מכיר עדיין את היינות השונים ינהג בחוכמה אם הוא יכין מגוון של יינות כדי לקלוע לטעמים השונים. חבל להיכנס ל ג'קוזי ולפתוח בקבוק יין רק שביל לגלות שזה לא מה שאנחנו אוהבים.

***

המאמר מוגש בחסות הוט ספרינג: מערכות ספא מהחברות המובילות בעולם.