קטגוריה: מה חדש

בעלי מחזיק נחרצות בדעה שעונת המנגל מתחילה ברגע שכבר לא יורד גשם. מבחינתו, שנתכבד ונשב בחוץ עם מעיל כי ככה גידלו אותו בבית וזה שהוא נולד להורים קנדים ובא מהכפור זה לא תירוץ. בעלי אוהב לעשות על האש ולדעתו כל אירוע הוא אמתלה לחרוך מיני בשר. ההמבורגרים שלו הם שם דבר, הוא מצליח לצלות דגים בצורה מושלמת והעוף שלו נמס בפה.

אין מאושר היה מבעלי כשעברנו לשכונה חדשה, רק כדי לגלות ששתי דלתות שמאלה, גר בחור עם אובססיה דומה לעשן ריחני. השניים מיהרו לפתוח קבוצת תמיכה למכורי גריל ומקפידים להיפגש לתמיכה הדדית לפחות פעם בשבוע. את התוצאות כולנו אוכלים.

מתכון המרינדה של בעלי לחזה עוף על האש הפכה אצלנו לקלאסיקה. מי שחושב שחזה עוף הוא בשר יבש, שינסה את המתכון הזה. הוא מעולה ישר מהגריל וטעים כל כך פרוס קר שלפעמים אנחנו מכינים כמות מראש לכל השבוע.

לגבי המתכון, לא להיבהל מהכמויות. המרינדה הזו מיועדת ל-6 חצאי חזות עוף כאלו

נסו למצוא נתחים בעובי של כשני סנטימטרים. בעלי טוען שזה העובי המושלם.

ועכשיו למרינדה:

המרינדה הסודית של אדם לחזה עוף על האש

תזדקקו ל:

1/2 כוס חרדל דיז'ון
1/2 כוס דבש
1/2 כוס שמן קנולה
1/2 כוס שמן זית
כף שום כתוש
2 כפות חומץ בן יין אדום
2 כפות תערובת עשבים יבשים: אורגנו, טימין, או מה שאתם אוהבים. יש בסופר תערובות תיבול איטלקיות נחמדות.
כפית מלח גס

בקערה גדולה שימו את הדבש והחרדל

הוסיפו את שאר המצרכים לקערה

ערבבו היטב.

כפי שתראו כאן, החומרים עוד לא התאחדו לגמרי.

המשיכו לערבב!

זהו. כשהמרינדה אחידה וקרמית, טבלו בה כף נקייה ותטעמו. אם תרצו, המרינדה של אדם יכולה לככב גם כרוטב מוצלח לסלט ירוק. טעים!

טבלו את נתחי חזה העוף במרינדה ואשפזו במקרר למשך כמה שעות. עדיף אפילו ללילה שלם. ככל שיבלו שם יותר זמן, העוף יהיה יותר עסיסי וטעים.

מכיוון שהגריל זה הטריטוריה של האיש, הבאתי כאן את ההסבר שלו לגבי צליית הבשר:

• כל גריל הוא שונה ויש לשים לב לבשר שלא יחרך
• לא צולים בשר על אש ישירה או חום גבוה. מחכים שהגחלים ילחשו או מכוונים את גריל הגז לחום בינוני
• צולים את נתחי העוף השלמים עד שהצד שנוגע ישירות ברשת הגריל נראה צלוי עד חצי מגובה הנתח. שימו לב לזמן. או אז הופכים וצולים למשך אותו הזמן את הצד השני. הערכה גסה תהיה 7-8 דקות לכל צד.
• לא בטוחים? עצרו וחתכו חתיכה אחת כדי לוודא. עוף מוכן הוא לבנבן, שקוף ועסיסי. עוף לבן אפרפר ואטום הוא מבושל מדי וחבל.

כשנתחי העוף מוכנים, ערמו אותם על מגש יפה, והגישו לאנשים רעבים.

בתאבון!

***

המתכון נכתב בחסות איסמור – איסמור מובילה בארץ בתחום שיווק מוצרי האיכות לבית ולחצר מוצרים אלה כוללים, בין היתר,ג`קוזי(ספא), סאונות, ברביקיו בנוי, מתקני שעשועים לילדים, בקתות עץ, מחסני עץ ועוד.

ימי הקיץ הם מעיקים לא רק בגלל החום הרב והכבד – אלא בעיקר מכיוון שהילדים יוצאים לחופש וצריך למצוא מה לעשות איתם במהלך רוב שעות היום. אז נכון, בדרך כלל הזאטוטים הקטנים הולכים לקייטנות, אבל מה עם הילדים היותר "גדולים"? הרי בהגיע גיל 11 המופלא אי אפשר לשלוח אותו לקייטנה ולרוב נמצא אותו ואת חבריו מול אחד ממסכי הבית המרצדים כשמדי פעם הם צצים עם התלונות המוכרות: "אמא משעמם לי, אמא אני רעב"

אז הנה – פתרון נהדר לשתי התלונות בבת אחת: למה שלא תהפכו את השעמום והרעב לפעילות אחר צהריימית מהנה לכל המשפחה? לפניכם מספר רעיונות לבילוי משותף לכם ולילדיכם במטבח.

פסטה ברוטב עגבניות

ארוחת צהריים מהירה וקלה להכנה, אהובה מאוד על ילדים (בעיקר על כאלה שלא אוהבים בצל באוכל שלהם) ובריאה.

מצרכים

• 8 עגבניות בשלות
  
• 2 שיני שום
  
• 4 עלי בזיליקום
  
• מלח, פלפל
  
• שמן זית.
  

אופן ההכנה

• מומלץ להתחיל לחמם מים לפסטה כבר עכשיו כיוון שהכנת הרוטב די מהירה
  
• חולטים את העגבניות במים רותחים כ- 5 דקות.
  
• מוציאים אותן בזהירות ולאחר 2 דקות התקררות מקלפים את העגבניות (בזכות החליטה העגבניות יתקלפו בקלילות)
  
• חותכים אותן לחתיכות גסות.
  
• בסיר קטן מחממים שמן זית.
  
• כשהשמן חם (יודעים שהוא חם כשריח שמן הזית הנפלא מתחיל להתפשט במטבח) מכניסים בזהירות רבה את העגבניות.
  
• מטגנים אותן כ-5 דקות על אש בינונית-גבוהה.
  
• כותשים פנימה את 2 שיני השום ומטגנים עוד דקה.
  
• חותכים את עלי הבזיליקום לפרוסות לאורך (לא לקצוץ!) ומוסיפים לסיר.
  
• מוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
  
• מוסיפים עוד רבע-חצי כוס מים.
  
• מביאים לרתיחה.
  
• מנמיכים את האש ומבשלים 8-10 דקות.
  
• מוכן! בתאבון!
  

כדורי שוקולד

הממתק הקלאסי שאפילו ילדים ממש קטנים יכולים להשתתף בהכנה. חוצמזה הוא מצוין כדי ללמד את הקטנים לעשות שימוש חוזר במוצרים ישנים.

מצרכים

• 250 גרם ביסקוויטים \ עוגה יבשה \ עוגיות משבוע שעבר
  
• חצי כוס שמנת מתוקה (לפחות 32%)
  
• 50 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
  
• 200 גרם שוקולד מריר איכותי (עדיף 60% מוצקי קקאו, אפשר גם רגיל – מה שיש בבית)
  

לקישוט

• אבקת קקאו \ סוכריות צבעוניות של עוגה \ אבקת קוקוס
  

אופן ההכנה

• גורסים את הביסקוויטים \ העוגה \ העוגיות במעבד מזון (אפשר גם לשים בשקית ולכתוש עם פטיש שניצלים או לגרור בפומפייה) ושמים את הפרורים בקערה גדולה.
  
• שוברים את טבלאות השוקולד לחתיכות קטנטנות.
  
• שמים סיר קטן על אש מאוד נמוכה ומכניסים את השמנת עם החמאה.
  
• מחממים תוך כדי ערבוב עד שהחמאה נמסה.
  
• מגבירים את האש ומביאים את התערובת כמעט לרתיחה (לא להרתיח!!!) ומכבים מיד את האש.
  
• מוסיפים את חתיכות השוקולד ומערבבים עד שהכול נמס ומתאחד.
  
• שופכים את התערובת לקערה שבה שמנו את הפרורים ומערבבים.
  
• נותנים לילדים לגלגל כדורים בידיים.
  
• מצפים בקקאו או סוכריות או מה שבא לכם.
  
• מכניסים למקרר לשעתיים.
  

בואיקוס

בואיקוס הן לחמניות טעימות מאוד שרצוי מאוד לקחת איתכם לפיקניק. אם בא לכם להכין משהו ואז לצאת לברכה או סתם לפארק – זה המתכון בשבילכם.

מצרכים

• 100 גרם חמאה.
  
• 350 גרם קמח תופח
  
• כוס גבינת קצ'קבל מגוררת (על החלק הגס של הפומפייה)
  
• 250 גר' גבינה לבנה 9%
  
• גביע אחד של שמנת חמוצה 9%
  
• זיתים מגולענים (שחורים או ירוקים ואפילו גם וגם)
  

אופן ההכנה:

• שמים בקערה את כל החומרים לפי הסדר הבא, ואומרים לילדים ללוש יפה (מי שמתעצל – אפשר מאוד להשתמש במיקסר):
  
  • חמאה עם הגבינה והשמנת
    
  • גבינת הקשקבל
    
  • הזיתים
    
  • קמח
    
• לשים היטב היטב היטב.
  
• אחרי שנוצרת תערובת סמיכה ואחידה מפסיקים ללוש.
  
• מסדרים נייר אפיה בתבנית.
  
• מחממים תנור ל180 מעלות.
  
• בידיים לחות או בעזרת 2 כפות יוצרים כדורים קטנים ושמים בתבנית במרווחים של לפחות 3 ס"מ מכל כיוון. (אם אין מקום בתבנית אז תעשו כמה סיבובי אפייה)
  
• מכניסים את התבנית לתנור ל 15-18 דקות (עד שהבואיקוס מתחילים להזהיב).
  
• מוציאים ומעבירים בזהירות את הבואיקוס לרשת ונותנים 10-15 דקות קירור. זהו – מוכן. מומלץ לא לתת להם לחכות יותר משעה או שעתיים. הכי טעים טרי!
  

***

הכותב, אסף כהן, שף דרגה ראשונה מנהל בלוג אוכל "טעימאוד" ומאמין שאין מתכונים שאי אפשר להכין.

עולמו של הנסיך הקטן – חדרי ילדים

יש לי שלושה חדרי ילדים בבית. כזו אני, ברוכת ילדים. מה שמיוחד בחדרי הילדים – מלבד העובדה שהם תמיד מבולגנים משום מה – זה שגרים בהם, נכון, ילדים. אנשים בעלי גובה קטן, בעלי הרבה תחומי עניין מפתיעים ואישיות שלא תמיד קל לרַצות. במיוחד כשמדובר בכמה ילדים שגרים באותו חדר.

בגלל גודל הדירות הקטן-יחסית, וגודל המשפחות הגדול-יחסית בישראל, מקובל ומאוד שכיח אצלנו ששניים (ובמגזרים מסוימים – גם שלושה) ילדים מתגוררים באותו חדר. גם אם מדובר בילדים בני אותו מין והפרש גילאים קטן, המצב הזה אינו תמיד פשוט. אחרי הכול, הם אמורים להסתדר עם שותף לחדר שיתכן מאוד ששונה מהם באישיותו, העדפותיו, וגם, לא לשכוח, מדובר באח שלו, כלומר, במתחרה הקבוע על תשומת הלב של ההורה.

כל הרגשות האלה פעמים רבות קובעים את סגנון החדר יותר מאשר פנג שווי או כל תורת עיצוב אחרת. למעשה, לפעמים אין ברירה אלא ליצור באותו חלל שני מרחבים שונים, מרחב אישי לכל ילד. יש כמה שיטות לעשות את זה:

חצי-חצי. כל ילד מקבל חצי חדר, עם מיטה, שולחן וארונית, כאשר בד"כ יש ארון בגדים משותף וגם, נניח, שטיח משותף. כל אחד מהילדים מביא לאזור שלו את ההעדפות שלו: צעצועים, פריטים, קישוטים וחפצים אישיים.

למעלה ולמטה. במקרה של מיטת קומתיים או מיטת גלריה, יש אפשרות לתלות מדף גבוה ליד המיטה לילד שישן למעלה ואז יש לו מרחב משלו שהילד שישן למטה (הצעיר יותר בד"כ) לא מגיע אליו. מתאים למשפחות גדולות וחדרים קטנים.

שילוב. הריהוט משותף והמרחב לא מחולק, אבל מבחינת העדפות, כולם מקבלים יחס שווה. נניח, יהיו פוסטרים עם דינוזאורים כי הגדול מחבב דינוזאורים (או הארי פוטר, או טיסנים), אבל המנורה תהיה דווקא בצורת מיקי מאוס כי הצעיר מעדיף אותה. יהיה מאוורר תקרה כי לגדול חם, ואור קטן ליד המיטה של כל אחד מהילדים, כי לקטן מפריע האור כשהגדול קורא ספר במיטה.

וניגש למספר עצות מעשיות:

• ספקו לכל ילד מקום איחסון לחפצים קטנים ויקרים ללבו. זו יכולה להיות קופסא יפה או אחת המגירות בשידה. אחרת כל האוצרות האלה יתפזרו על פני כל החדר
  
• יש היום המון גופי תאורה יפים, איכותיים ולא יקרים במיוחד לחדרי ילדים. התאורה המיטבית חשובה מאוד לבריאות העיניים, אבל גם משרה אווירה טובה בחדר.
  
• וילונות ושטיח: רצוי וילון חצי שקוף שאור השמש עובר דרכו בקלות, ושטיח בצבעי פסטל מרגיעים, אבל אפשר גם לתת ביטוי לטעם האישי של הילד (לדוגמה וילון עם הדפס צבעוני או שטיח זברה).
  
• קירות: אני מאוד אוהבת שיש קיר אחד בצבע יותר "שמח", אבל זה אומר שכמות הקישוטים על הקירות צריכה להיות מתונה, אחרת החדר יצור רושם של "בלגן בעיניים". עוד אופציה: אפשר להשאיר חדר בצבע בהיר ואחיד, ולהשתמש בשבלונות כדי ליצור ציורי קיר נחמדים.
  
• קחו בחשבון שכיסוי המיטה המקסים שקניתם לילד עלול למצוא את עצמו זרוק על הרצפה רוב היום, שהקופסאות המתוקות יאבדו את המכסים ובאופן כללי שבקושי יראו את החדר מתחת לבלגן, במיוחד אם מדובר בחדר של מתבגר. עכשיו תנשמו, קחו את זה בקלות ותזכרו שהעיקר זה בני האדם ולא החפצים, וששום אסתטיקה לא שווה מריבות אינסופיות.
  

לסיכום, אני רוצה לספר משהו אישי. סבתי שהיא היום כמעט בת 90, זוכרת עד היום את הטפט שהיה בחדר הילדים שלה: בדוגמה של בובות וצעצועים כמו דובי או קטר רכבת צעצוע. והמסר? חוויות ויזואליות שהילד יספוג היום ילוו אותו שנים ארוכות. לכן חשוב שיאהב את החדר שלו גם מבחינה חזותית. אם הוא גדול מספיק, רצוי להתייעץ איתו וגם לתת לו תפקיד בצביעה, בסידור או בהכנת הקישוטים ותלייתם.

אזהרה 

אתם עומדים להיכנס לתחום שישאב אתכם פנימה, כמו חור שחור.

תחום שימלא כל שעה פנויה שלכם.

אתם תחשבו עליו, תחלמו עליו, תתמכרו לו.

אתם תנשמו , תחיו, תרצו אותו, תזדקקו לו ותחוו איתו רגעי אושר ויצירה לצד תסכולים ועצבנות. הוא יהפוך לדרך חייכם.

תחום זה ימלא חייכם בשלל צבעים, צורות וטקסטורות.

אתם עומדים לקחת חלק באמנות ששורשיה עתיקים כמעט כמו המין האנושי, חוצה גבולות, עמים, תרבויות, תקופות, מינים, מגדרים, גילאים ועוד.

ההיסטוריה של החרוזים והחריזה (beading), היא ספור על השפעה חברתית וכלכלית שבו מעורבים תושבי העולם כולו. הוא מספר על תרבות, תשוקה, תככים, אובססיה ותחייתם של רעיונות ישנים בתוך חדשים.

מרבית תרבויות העולם השתמשו בטכניקות חריזה לתכשיטים, בגדים, חפצי דת, קמעות ועוד. ישנן עדויות ארכיאולוגיות המעידות על טכניקות חריזה, החל משנת 3000 לפני הספירה. האדם הקדמון מצא צדף, חלוק אבן, או עצם והשחיל אותם על שריג, ענף או סיב שמצא וענד סביב צווארו, כהגנה מפני כוחות הרשע ומסיבות מיסטיות ורוחניות אחרות. הרומאים, למשל, השתמשו בהם גם כקישוט וגם כמטבע סחיר.

לאורך ההיסטוריה, צברה החריזה פופולאריות, איבדה את אהבת הקהל, מתה ושבה, בכל פעם, עם מראה חדש. אם נסתכל על ההיסטוריה הקרובה יותר לזמננו אז נלמד שבשנים שבין 1800 לתחילת 1900, אמנות החריזה עם חרוזים קטנים הייתה בשיאה. לאחר תקופת ביניים הם שבו וב-1950 החרוזים הקטנים הפכו לפופולאריים בעיצוב בגדים ותיקים. שנות השישים הביאו חרוזי אהבה ובשנות השבעים הם העדיפו חרוזים גדולים יותר, בעבודות מקרמה ורקמת חרוזים.

עד אמצע שנות ה-80 הם שמשו בעיקר לקישוט כמעט מבלי לתת את הדעת להיבט ההיסטורי שלהם ושל אמנות החריזה. פיטר פרנסיס, חוקר חרוזים (יש דבר כזה מסתבר) ידוע, היה אחד האנשים הראשונים שהתחיל להתעניין בהיסטוריה של החרוזים והחריזה והוא החל במחקר מקיף שכלל קיטלוג של סוגי החרוזים.

כיום, כאשר מדברים על חריזה מדברים בעיקר על עבודה עם חרוזים קטנטנים, ע"מ ליצור מרקם שיהווה קישוט דקורטיבי. רוב צורות החריזה משמשות לייצור חפצי הלבשה (בגדים, נעליים, ארנקים וכד') ותכשיטים, אולם משתמשים בחריזה גם ביצירת יצירות אמנות, קישוט מבנים ופסלים.

האינטרנט קבע שלב חדש בעולם החרוזים והסיבים. חובבי החרוזים והחריזה יכולים לחלוק מידע, לקנות חרוזים, לקרוא ספרים, מגזינים, ללמוד טכניקות חדשות לצד עתיקות וללמוד יותר על התרבויות מהן מגיעים החרוזים והיצירות. חברות חרוזים צצות חדשות לבקרים בכל העולם ורק בארה"ב יש מעל 50 חברות כאלו. הרשת מלאה באתרים, בלוגים, פורומים בנושא חרוזים וחריזה, מכל העולם, בכל הדתות והשפות. כיום, עם ההתקדמות הטכנולוגית, פותחו חרוזים ברמה גבוהה, במגוון רחב של גדלים, צורות, צבעים וציפויים. טכניקות חריזה שונות פותחות לרמה מתודית של ממש.

תעשיית החריזה והחרוזים חובקת עולם והולכת ומתפתחת: החל ביצור/מכירה של חרוזים בגדלים וסוגים רבים ומגוונים, חוטים וסיבים מתאימים, עזרים נלווים, אביזרי אחסון, ספרים, מגזינים, מכירת תרשימים ותכשיטים, סדנאות למידה, כנסים עולמיים ועוד.

במאמרים הבאים נרחיב ונדבר על הדברים הרבים שאפשר לעשות עם חרוזים.

סוזי שארקי – חרוזים, חריזה ומה שבינהם

לקריאה נוספת:
Karen Vertigan Pope, A brief history of beading
History of beading, Tracy Stillman

 

לכולנו יש אזור בבית אותו נשמח לשדרג. אלא שמה שמתאים למשפחה אחת לא יתאים לשכניה ומה שחיוני עבור משפחה מרובת ילדים, מיותר אצל זוג צעיר. אצלנו שיפצו הבעלים הקודמים את המטבח וחדר האמבטיה, את המדרגות והחצר. אין לי ספק שעבורם זה התאים כמו כפפה ליד אבל לנו זה מתאים כמו כפפה לרגל. בפסקאות הקרובות אנסה להסביר למה לנו זה לא מתאים ועל מה חשוב לחשוב לפני שמשפצים. נשמע מסובך? קיראו ותבינו למה לא.

בעלי הבית שלנו אהבו דרמה. הכיור ביחידת ההורים הוא עמוד יווני ואת מעקה המדרגות המשעמם השיגרתי והבטוח הם החליפו בזה:

למי שלא מבין היכן הבעיה פה אין ילדים ואני מקדישה עבורו את ההסבר הקצר הבא. לזאטוטים יש ראש קטן. הם דוחפים אותו בכל מקום. במיוחד אם יש בו רווחים. ילדים קטנים גם מטפסים. למעקה הזה יש קוים אופקיים. כמו לסולם. אתם מבינים עכשיו את הבעיה? כדאי תמיד לעצור מול עיצוב מרתק ולחשוב: האם זה עלול לסכן למישהו את המיפרקת?

ונעבור למטבח. המטבח שלי ירוק.

אני יודעת שזה בעצם טורקיז אבל בעלי קורא לזה ירוק, הילדים שלי קוראים לזה ירוק ואני התייאשתי. זה מטבח, והוא ירוק. מטבחים לא אמורים להיות ירוקים ואלא אם אתם יודעים בבטחון שהקונים העתידיים של הבית שלכם אוהבים צבע מסויים, אל תעצבו סביבו מטבח שלם.

בעיה אחרת היא הידיות. את ארונות ומגירות המטבח שלי צריך לפתוח עם פינצטה מפאת קוטן הידיות. אני מתחילה לתהות אם הם לא פשוט לקחו איתם ידיות מפוארות יותר והשאירו אותנו עם סוג מתוחכם של ברגים. כשאתם בוחרים ידיות למטבח, עיצרו לרגע וחשבו על תהליך הבישול: הספגטי מבעבע, המסננת בכיור, הילדים מסביב לשולחן וכל מה שחסר לכם אלו כפפות התנור לאחיזה בטוחה. עכשיו דמיינו אצבעות חלקלקות ממים ושמן וידיות קטנטנות וחמקמקות. אסור לדבר ככה ליד הילדים.

בואו נעבור לגישה קצת חיובית. החצר שלנו היא המקום האהוב ביותר בבית ושם עשו הבעלים הקודמים של הבית שלנו עבודה נהדרת. אנחנו גרים בבית בשכונה הולנדית חד-סיטרית. אף אחד לא נכנס לרחוב שלנו אלא אם הוא נאלץ לבקר שם מישהו ולכן החנייה ברחוב עצמו שופעת. בעל הבית הקודם שלי הרחיק רואי, ביטל את החנייה הפרטית, הרים את הקרקע והגדיל על חשבונה את הגינה. אין לי ספק שהוא הרוויח ככה מספר אחוזים טובים על ערך הבית שלנו ומגיע לו. החצר המרווחת היא אחת הסיבות העיקריות שבחרנו בבית שלנו ולא בבתים אחרים וזאת למרות המעקה השיעי והמטבח הירוק.

הפואנטה במאמר הזה היא בעצם לגרום לכם לחשוב קצת קדימה. על הפרקטיקה של כל עיצוב מפתה ועל האופציה הדי ריאלית שיום אחד תצטרכו לשווק את הבית המשופץ שלכם למישהו אחר. בחירה מפוקפקת במטבח ירוק עלולה להבריח אנשים והשקעה נבונה בשידרוג החצר יכולה לסגור לכם עסקה משתלמת. ובינתיים, תתחדשו!

***

הכתבה נכתבה בחסות גל & מצליח ארכיטקטים – יוצרים ארכיטקטורה וסביבה אנושית אחרת.

בחוץ חם ולח, וכולם מנפנפים, אבל אצלי במשרד שורר חורף נצחי. לפעמים אני לא יודעת מתי יותר קר לי: בחורף, כשקר בחוץ, או בקיץ כשהמזגן מכוון על 3 מעלות ושלושה מאווררים פועלים בשיא המרץ. כשעובדים במשרד גדול שבו הרוב (עדיין, לצערי) גברי, יש להתכונן לקיץ קר. וקיץ קר משפיע על המלתחה.

מצד אחד יש לי בארון את כל בגדי הקיץ הרגילים: שמלות, חצאיות וסנדלים ומצד שני יש לי גם עליוניות וסוודרים. מה שאולי נחמד במצב המקפיא הזה, זו האפשרות ללבוש צבעי קיץ בשילוב עם בגדי חורף. אין דבר משמח יותר מללבוש בגדים שמחים בתוך משרד אפור.

סוד ראשון: למה זה עובד

השמלה הארוכה היא חברתה הטובה ביותר של האשה הקצרה, הדוגמה האחידה מכתף ועד קרסול מאריכה ומחמיאה. החיתוך במותן מאד נכון לגזרה שלי. הצבעים הם צבעי קיץ המזכירים ים וחופש. לסנדלים גוון כחול המופיע בשמלה ומכיוון שיש להן פלטפורמה, הן גם גבוהות וגם נוחות (השילוב המנצח). הסוודר הכחול משלים את צבעי הים ומחמם אותי במשרד. הצעיף והטבעת הורודים נותנים זריקה של צבע ששוברת את כל הכחול הזה.

סוד שני: מחיר הפריטים

שמלה – 60 ש"ח, ZOL ראש העין

סוודר – 40 ש"ח, נו פרובלם

נעליים – 66 ש"ח, greaze

צעיף – 5 ש"ח, Bronx

טבעת – קיבלתי מתנה

עלות כוללת: 171 ש"ח

מיזוג מוגזם היא מחלה ישראלית נפוצה במשרדים, במיוחד במשרדים "גבריים". ההמלצה לכוון את הטמפרטורה ל-25 מעלות מעלה חיוך מבטל על פני תושבי המשרד המזיעים. בנות כמוני צריכות למצוא את הדרך האופנתית והמחויכת לשרוד בטמפרטורה המקפיאה בתוך המשרד ובכל זאת להשאיר את הסוודרים בארון, גם אם 36 מעלות בחוץ. בואו נעשה זאת בחן, וניצור לוקים חדשים ומרגשים.

 

חוב משבוע שעבר – הצמיד המהמם שאמא שלי הכינה

 כולם שואלים אותי: למה דווקא אילת? חם וצפוף ורחוק ונדוש. התשובה שלי היא שאלו בדיוק הסיבות לחזור תמיד לאילת: אין מקום שבו מרגיש יותר בחופשה מאשר באילת. אם זה לא מספיק אז תמיד אפשר להזכיר את הים, את ההרים האדומים, את האווירה – אין כמו אילת. ההוכחה הטובה ביותר לזה היא שהילדים שלי ממשיכים לספר על הטיול לאילת שנה ושנתיים אחרי שהוא מתרחש. בשנה השלישית, אני לוקחת אותם שוב לאילת.

 ולמה דווקא שלושה ימים? דבר ראשון, כי לא תמיד אפשר יותר: יש מגבלות של חופשה, עבודה, תקציב. חוץ מזה, לאחר מחקר של שנים נראה לי ששלושה ימים הם בדיוק מה שצריך בשביל אילת: לא יותר מדי ולא פחות מדי.

אז מה אפשר להספיק באילת בשלושה ימים, עם חבורה של ילדים בגילאים שונים, כשהדרישה היא להעניק להם "חוויית אילת" טובה ומספקת?

 יום ראשון: פארק תמנע או עמודי שלמה – הרי אילת.

 אין שום דבר שדומה לחוויית טיול בהרי אילת. הצבע הנחושתי המדהים, הנוף הבראשיתי, הכול יוצר תחושה חזקה של קסם. את המסלולים קטונתי מלתאר (אבל אפשר למצוא אותם בקלות רבה, למשל כאן). אני רוצה להמליץ על מסלול שנעשה עוד לפני שנגיע לאילת – מסלול מעגלי ונחמד בפארק תמנע שיהיה אפשרי מבחינת כל הילדים. יש כמה מסלולים בפרק – נדמה לי שאין מי שלא מכיר את עמודי שלמה. מלבד נסיעה קצת מאתגרת על דרך חצץ, מדובר בהמון הנאה במחיר של חצי שעה הליכה מתונה ברגל!

בפרק תמנע יש גם לא מעט אטרקציות מלבד הטיול עצמו. אם הגעתם לאזור אילת כבר בשעות מוקדמות יחסית, במיוחד אם מוקדם מדי לקבל את החדר במלון, כדאי לנצל את ההזדמנות ולבדוק את כל הדברים שהפארק מציע. אני, בתור דחיינית כרונית שאף פעם לא מספיקה כלום נוטה להגיע לאילת בשעה ארבע במקרה הטוב, ולכן בוחרת במשהו פחות יומרני. טיול רגלי לא ארוך הוא כל מה שצריך אחרי נהיגה מייגעת של שעות על גבי שעות.

דרך אגב, הפארק גם שימש השראה למשחק מאוד מוצלח שיכול להעסיק את כל המשפחה במהלך הנסיעה ושהפך למסורת משפחתית. יש לנו משחק דימיון שמבוסס על הצורות המדהימות שקיבלו ההרים בדרך לאילת במהלך מאות אלפי שנים של רוח וגשם. אחד מאתנו צריך לבחור הר והיתר מנסים לנחש למה הוא דומה, למשל – גמל, עוגה, פטרייה.

אולי לא צריך להזכיר אבל אני אזכיר בכל זאת: מים, מים ומים, וגם מי שלא צמא חייב לשתות. וגם קרם שיזוף, כובעים לכולם ומשקפי שמש כי השמש פה מאוד לא רחמנית. ודבר אחרון: אם השעה מאפשרת אפשר גם לארוז סל לפיקניק ולאכול ממש על סלע אדום שמזכיר שולחן.

יום שני: עיר המלכים, הטיילת והחוף

 עיר המלכים היא אטרקציה חדשה יחסית. זה נכון שהיא לא ממש זולה וגם קצת עמוסה (ויש כאלה שיגידו שהיא עמוסה מדי.) אבל למרות החסרונות עדיין אפשר לבלות שם יום שלם, "להיתקע" באגפים שאהבתם במיוחד, והילדים יהנו מהחויות המגוונות שעיר המלכים מציעה. אנחנו נהנינו שם, אבל אני לא בטוחה אם יש טעם לחזור לשם בפעם השנייה. אני גם לא בטוחה שזה מתאים לילדים צעירים מאוד – הם מתעייפים מהר מעודף גירויים. קחו בחשבון שאפשר לאכול שם רק במתחם המזון ותיערכו בהתאם מבחינת הארוחות. לעומת זאת, יש חניה בשפע ובחינם – בשביל מי שמגיע מתל אביב מדובר בחוויה ששווה בעצמה את כל הנסיעה…

אם כבר אנחנו נמצאים בלגונה המזרחית, כדאי לעשות סיבוב בטיילת ולרדת לחוף עם בגדי ים ומגבות. כמה שעות רגיעה על שפת הים יעשו טוב להורים ולילדים.(פה תוכלו למצוא מידע טוב על החופים באילת). כמעט תמיד עמוס שם – אפילו לא בעונה – אבל עדיין נחמד מאוד, כי כמעט תמיד המים שקטים והאווירה האופיינית של חופש תמידי עושה פלאים לנפש עייפה. לאורך הטיילת יש כמה מקומות נחמדים מאוד לאכול בהם ארוחת ערב. תנסו להתרחק מהחנויות, הדוכנים והרוכלים – הצאצאים עלולים לדרוש שתקנו להם מזכרות… כדי להימנע ממריבות מיותרות סכמו מראש איזה סכום כל אחד יכול לבזבז ועל מה – זה הזמן להיזכר שגם בחופש יש לקבוע גבולות.

יום שלישי: המצפה התת ימי וריף הדולפינים.

מבחינתי, המצפה התת-ימי הוא גולת הכותרת של אילת והוא תמיד יישאר בראש הרשימה, גם אם יבנו בה עוד עשרה "ערי מלכים". נוסעים דרומה, חונים ליד המצפה ונכנסים לעולם הכי קסום שאפשר להעלות על הדעת. הילדים שמגיעים לשם לראשונה, פשוט מסתובבים עם פה פעור אל מול האלמוגים, הדגים, הצבים וכל יתר תושבי המצפה. ההדרכות מעולות – בררו מתי מאכילים כרישים ותזכו להדרכה מרתקת ומחזה מרשים.

מי שמעדיף יונקים ימיים על פני דגים יכול למצוא אותם חיים להם בנחת בריף הדולפינים הסמוך למצפה התת ימי. מחיר הכניסה אמנם שערורייתי, אבל זה עדיין שווה כדי לראות ולו פעם אחת את מבטו של הדולפין שמזנק מהמים כדי לתפוס דג. התנועות והקולות והאנרגיות של הדולפינים כל-כך ייחודיים ומדהימים, שראיתי במו עיניי איך הילדים הכי אנרגטיים והכי פרועים פשוט נרגעים מהשהייה בריף.

ובערב היום השלישי, אם נהיגת הלילה לא מפחידה את ההורים, יוצאים לדרך חזרה הביתה, עם טעם של עוד.

***

המאמר נכתב בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות בארץ ובעולם.

 

עציץ ורוד משעם

עד היום טרם הצלחתי לגדל עציץ בלי להרוג אותו. השיא שלי עומד על קקטוס מסכן ששרד 3 שנים לפני שמת גם הוא. מה לעשות שאין לי דיבור עם עציצים, פשוט אין לי את האנרגיות הנכונות (ואולי זה קשור לזה שאני שוכחת להשקות?). תוסיפו לזה את אהבתי למיחזור והרי לכם מתכון מושלם ליצירת עציץ שאינו זקוק לחום ואהבה, אבל משמח לבב אנוש (וגם מציל ממוות את עולם הצומח). רוצים את המתכון? הנה זה בא:

החומרים:

פקקי שעם (כ-10)
אבנים (או צדפים) שאספתם בטיול עם הילדים ולא ידעתם מה לעשות איתם
מעט חרוזים
חוט מתכת (צריך כ-10 מטר, מתוכם לפחות 5 מטר של חוט מתכת שנקרא אלפקה, השאר יכולים להיות חוטים דקים יותר)
גבס
כלי יפה, עדיף לא שקוף (אני בחרתי בקופסת שימורים)

כלים:

קאטר (מַחְתֵּךְ בעברית)
פלייר
(מֶלְקַחַת בעברית)
דקר (או מסרגה דקה)

אופן ההכנה:

נתחיל בלמלא את הכלי בגבס. בשלב זה ממלאים רק חצי מהכלי בגבס

ומערבבים עם מים עד לקבלת מרקם אחיד וסמיך

נותנים לגבס להתייבש לגמרי.

בינתיים מכינים את הענפים: גוזרים בעזרת הקאטר את חוטי המתכת לאורך של 50 ס"מ (כ-20 ענפים).

מאגדים אותם בעזרת גומייה, ומקפלים את הקצוות כדי שיתקבל בסיס שיכול לעמוד בתוך הכלי

לאחר שהגבס התייבש, מניחים את חוטי המתכת בתוך הכלי

מערבבים עוד גבס עם מים בכלי נוסף ומוזגים מעל לחוטי המתכת (לא לדאוג מהלכלוך: קל להסיר את הגבס גם לאחר שהתייבש)

מניחים בצד ומחכים שהגבס יתייבש.
בזמן שממתינים מחוררים את פקקי השעם במרכזם בעזרת הדקר (או המסרגה):

לאחר שהגבס התייבש ניתן להתחיל לבנות את העציץ. השתמשו בעט כדי לסלסל את חוטי המתכת

השחילו פקק שעם בחור שיצרתם ורק אז גלגלו את חוט המתכת מסביבו

צרו ענפים בעלי אלמנטים משולבים לדוגמא של סלסול ופקק:

בענפים אחרים השחילו חרוזים. שימו לב כי לפני השחלת החרוז יש לעשות לולאה בחוט המתכת, ולולאת נוספת בסיום ההשחלה, ניתן לעשות זאת בעזרת הפלייר

המשיכו ועשו זאת בשאר הענפים

לאחר שסיימתם שימו את האבנים (או הצדפים) על גבי הגבס וסדרו את הענפים בצורה אחידה מסביב (זה הזמן לנקות את שאריות הגבס מהכלי)

והרי לכם עציץ קופצני ודינאמי שאינו זקוק להשקיה או שמש, אך מעטר את ביתי ולא מת לעולם.

ריבת משמשים מהירה במיקרוגל

מי שלא אוהב ריבה משובחת שירים את היד (לא שאני אראה, אבל אתם מבינים את הכוונה). הבעייה עם ריבות תוצרת בית היא בדרך כלל השורה במתכון שמדברת על חמישה קילו פרי, על עיקור שמונה צנצנות או אולי בעצם זה איזכור כמויות הסוכר. מי שיש לו ילדים יבין גם מדוע סירים מבעבעים עם סוכר רותח בבית זה לא רעיון חכם.

במתכון הריבה שלי לא תמצאו כמויות אדירות של פירות או סוכר ובשביל צנצנת אחת גם לא צריך לעקר שום דבר. קניתם סלסלה מיותרת של משמשים? עושים משהו אחר בבית במשך חצי שעה? שמרתם צנצנת ריקה של ריבה אחרת כי "אולי נצטרך" ? יש לכם מיקרוגל? המתכון הזה בשבילכם.
אפשר בהחלט לנסות פירות אחרים וחכם לקנות בעונה ובמיוחד כשהפירות כבר חצי מצ'וקמקים ובמבצע.

ריבת משמשים מהירה במיקרוגל

4 כוסות משמשים בשלים, חצויים וללא גלעינים (הזדמנות מצויינת ללמד את הילדים שלכם לשחק בגוגואים. כן, אני זקנה. אף אחד לא מושלם.)
2 כוסות סוכר חום
מיץ מחצי לימון

ערבבו הכל בקערת זכוכית או פיירקס גדולה וחסינת מיקרוגל. ככה:

בשלו במיקרו כחצי שעה, עם עצירה לערבוב כל חמש דקות. הריבה תהיה מוכנה כשהנוזלים מתחילים להסמיך. דרך טובה לדעת אם הגעתם לשם היא לשים צלוחית במקרר בתחילת התהליך וטפטוף הנוזל החם עליה. אם הנוזל מתקשה על הצלוחית ולא זולג ממנה בהטייה, סיימתם. זיכרו שתמיד עדיף ריבה נוזלית מדי מאשר ריבה נוקשה ולא אכילה.

כך נראית הריבה אחרי בישול של 5 דקות:

ואחרי 15 דקות:

25 דקות:

שלושים דקות!

אכסנו בצנצנת נקייה ויבשה ולעולם אל תכניסו לריבה כפיות לא נקיות. צנצנת אחת לא תחזיק מספיק זמן במקרר להצדיק הרתחות ועיקורים. בתאבון!

***

אילה היא בלוגרית אוכל, כותבת תוכן וכותבת בכלל. בזמנה הפנוי היא מלהטטת שלושה ילדים ועסק עצמאי. כשכבר יש לה זמן, היא שותה קפה בגינה. כשתהיה גדולה היא רוצה להיות מתכונאית – שזה כמו מכונאית, רק עם שמן זית.
saltandpaprika –  הוא בלוג באנגלית, על אוכל ועל בכלל. וכן, תמונת הרקע שם כדי להישאר.
בישול איטי  הוא בלוג המוקדש לבישול מהיר בסיר לבישול איטי. סתירה לוגית? כנסו וראו.
בישול מהיר הוא בלוג  המוקדש לבישול מועט שלבים ועתיר טעם וצבע.

סגול עם הפתעה

והפעם בארון של לירון נדון בצבעים

הצבע האהוב עלי בכל הזמנים הוא ללא ספק הסגול. אצל בנות אחרות צבע הבסיס בארון הוא שחור, אצלי הוא סגול. כשאני יוצאת לשופינג, אני כמעט תמיד חוזרת עם פריט סגול חדש, שמשתלב באופן טבעי בארוני הסגול ממילא. בשנה האחרונה פיתחתי אהבה חדשה לצבעים אחרים ביניהם כתום וצהוב, אבל עדיין יש פינה חמימה בלב לצבע הסגול.

לכן החלטתי שאם כבר אני מתייחסת לסגול כאל צבע "בסיס" למה לא לשלב אותו עם צבעים אחרים שמחמיאים לו כמו, למשל, כתום? לא כל סגול הולך עם כל כתום, אבל גיליתי שיש גוונים מסוימים שעובדים טוב ביחד. ואם כבר כתום, אז עדיף כתום ניאון, המככב בחנויות הקיץ ועושה לי טוב על הלב.

סוד ראשון: למה זה עובד

לכאורה עשיתי פה הרבה דברים ש"אסור" לגובה מטר ואסימון: לבשתי מכנסי שלושת רבעי וחולצה מחוץ למכנסיים (big no no), אבל מפני ששני הפריטים הם באותו הצבע נוצרת אשליה של אורך (בניגוד לשני צבעים שונים שהיו חותכים את הגוף ומקצרים אותו). חשוב לציין גם, שאם המכנסיים לא היו צמודים זה לא היה עובד.

נעלי סירה על עקבים תמיד מאריכות את הרגל וגם נותנות מראה יותר סקסי ללוק יום יומי (אם הייתי נועלת כפכפים זה היה נראה שלוכי). הנעליים כאן הם הקריצה השובבה לניאון הטרנדי והן מיד מושכות תשומת לב.
המחשוף של הטי-שירט הוא מאד גבוה ולא כ"כ מחמיא, פתרתי את זה ע"י הוספת שרשרת שיוצרת אשליה של קו המחשוף הרצוי. להשלמת המראה הסגול הוספתי צמיד שמאזן את הלוק הכולל.

סוד שני: הצמיד

זהו מעשה ידיה של אמא שלי והוא מהמם!!

סוד שלישי: מחיר הפריטים

חולצה: 60 ש"ח מפוקס
מכנסיים: 100 ש"ח (אי שם בירושלים)
שרשרת: 10 ש"ח בסגול (חובבי ציון 15, פתח תקווה)
נעליים: 50 ש"ח בחנות ללא שם (חובבי ציון 35), ממש השבוע

עלות כוללת: 220 ש"ח ואמא מוכשרת

אז נכון שיש "חוקים" לסטיילינג נכון, אבל לפעמים אפשר לשבור אותם, אם יודעים לעשות זאת בצורה חכמה. אני מאמינה שכל אחת יכולה ללבוש כל דבר (כמעט), אם היא יודעת לעשות זאת נכון. השתעשעו בבגדים, ואל תשכחו להכניס קצת אופנה עכשווית, גם אם בקטנה. והכי חשוב – ליהנות, ליהנות, ליהנות!