כבר אחרי החלק הראשון הרגשתי איך חוקי מרפי מאבדים את כוחם במטבח שלי. אבל כשאיבדתי את סיר הלחץ נכנסתי ללחץ ומיד החלטתי לכתוב את החלק השני שלפניכם.
עקרון ראשון: מה לשים במגירות
צאו מהארון והיכנסו למגירות! המגירות הן מקום אחסון נוח ונגיש המכיל את כל מה שאנחנו צריכים בחיי היומיום שלנו. אם הייתי מתכננת מטבח, סביר להניח שהייתי שמה הרבה מגירות ובכל מקום אפשרי, הנה דוגמא מעניינת למגירה פינתית
במקום להדביק על המקרר עוד ועוד פרסומות של בעלי מלאכה, או ציורים של הילדים, אפשר לנצל אותו כשטח אחסון. תראו את הרעיון המדליק הזה לאחסון תבלינים על המקרר:
הגענו לסיומו של חלק ב', מקווה שנהנתם כמו שאני נהניתי. ומה מרפי היה אומר? הוא בטח היה מוצא משהו שיכול להשתבש בכל היופי הזה (אתם חושבים שמרפי היה פולני?). אבל אנחנו לא ניתן יד לפסימיות ונייעל את מטבחינו לאלתר! יאללה לעבודה.
אם אתם אוהבים לטייל ולצאת להרפתקאות בארצות אקזוטיות, לחקור ג'ונגלים סבוכים, לישון בלילה באוהל מתחת לכיפת השמיים, לאור הכוכבים הבוהקים – המאמר הזה ממש לא בשבילכם.
לעומת זאת, אם אתם אוהבים לטייל בערים אירופאיות יפהפיות ועתיקות, לחקור חנויות, לעשות שופינג פראי, לשוטט ולנדוד בין סמטאות ציוריות וקסומות, לבקר במוזיאונים ולחזור למלון נקי עם מצעים לבנים – המשיכו בקריאה…
את הטיול בלונדון עשיתי לפני כמה שנים. נסעתי לכל מקום באנדרגראונד, ירדתי במדרגות זקנות לרכבות התחתיות, לעמקיה ולקרביה של לונדון, אל רשת סבוכה של עורקים ונימים. הרכבות הישנות לקחו אותי לליבה של לונדון, ללוקיישנים מקסימים, ססגוניים להפליא.
הנה ההמלצות שלי, לאתרים שבאמת שווה לראות בלונדון:
רחוב אוקספורד
רחוב אוקספורד (גן עדן לחובבות שופינג) הוא רחוב ענק, שמתמשך לאורך קילומטרים רבים. יש בו מעל 300 חנויות מדהימות, רבות מהן גדולות להדהים, שיסחפו אתכם מהרגליים מרוב התרגשות. היו שלום, קניונים ישראליים עם ביגוד סתמי במחיר מופקע.
בביקורכם ברחוב, אל תוותרו על עצירה בחנות הצעצועים המרשימה והחלומית "המליס", גם אם אין לכם ילדים.
מוזיאון דאנג'ון – קשה לחשוב על מקום מושלם יותר למוזיאון הזוועות מאשר לונדון הקודרת.
במרתפיו הטחובים והחשוכים של המוזיאון תתקלו במתקני עינויים, בובות שעווה מחרידות עם מעיים משתלשלים, ראשים כרותים ועוד . הכל נראה אמיתי להדהים, עד שקשה להסתכל עליהם ישירות ולזכור שאלה רק בובות. במוזיאון המחריד תלמדו אודות 200 שנות היסטוריה עקובות מדם של הבירה האפלולית והגותית . את ביקורכם ילוו שחקנים בריטים, שיעצימו את החוויה.
אזהרה: המקום המחניק והחשוך לא ממש מומלץ למי שסובל מקלסטרופוביה.
מאדם טוסו – המוזיאון הנוצץ והססגוני של מאדם טוסו מציג מעל 300 בובות שעווה מציאותיות להדהים של כל הכוכבים הגדולים, החל מדיוויד בקהאם, כריסטיאנו רונלדו ועד קייט מידלטון והמלכה ויקטוריה. כדאי לפנות כמה שעות טובות לביקור במוזיאון, כי בהחלט תרצו לקחת את הזמן ולהסתובב בעצלתיים.
שוק קמדן – שוק קמדן הססגוני והעמוס הפך לאחד הדברים המזוהים ביותר עם לונדון לא פחות מהביג בן. השוק התוסס מציע המוני דוכנים, שאפשר למצוא בהם ה-כ-ל, החל מבגדים בסגנון וינטאג' ועד צעצועים ייחודיים לילדים. אין ספק שזה גן עדן לכל חובבי בגדי יד שנייה, פריטים גותיים ועוד, שאוהבים "לדוג" אוצרות. כל מה שלא יכולתם למצוא בארץ נמצא כאן. השוק פועל מידי יום, בין השעות 10:00-18:00, אך הוא נמצא בשיאו בימים ראשון ושבת (זהירות: עומס רב!)
כיכר טרפלגר – זוהי הכיכר הצבעונית, התוססת של לונדון במיטבה. תוכלו לעצור בכיכר, לפלס את דרככם בין המוני יונים, לשבת בכיף, להזמין ציור דיוקן מאחד הציירים הרבים במקום וליהנות מהאווירה התוססת. משם אפשר להמשיך ברגל למוזיאון הגלריה הלאומית הבריטית ולהתבונן בציוריהם של מיטב האומנים.
ריג'נט פארק – בשביל הבריטים, מדובר בעוד פארק סתמי. בשביל הישראלים, מדובר בגן עדן יפהפה וירוק, שבעבר שימש כפארק שעשועים לבני המלוכה, שבאו לצוד בו. הפארק היום נפתח לציבור הרחב. בעלי החיים בפארק מסתובבים בו ללא חשש ואפשר לפגוש שם שקנאים, סנאים, ברווזים וברבורים. בפארק מדשאות מרהיבות, עצים עתיקים, מזרקות, נהרות ונוף רומנטי ויפה עד כאב. ללא ספק, המקום המושלם לאוהבים.
ונסיים בטיפ חשוב. אני ביקרתי בלונדון בספטמבר, מעט אחרי סיום החופש הגדול. הייתה לי חופשה נפלאה, סולידית, ללא המולה ורעש של משפחות ישראליות עם ילדים. בעיני, ספטמבר הוא החודש המושלם לבקר בעיר היפה. תיהנו!
***
המאמר נכתב בחסות סביב עולם – תיירות ללא גבולות בארץ ובעולם.
יש לנו גינה! בתור התחלה בואו נסכים שזה עניין חיובי. לפני רכישת ביתנו הראשון, חלמתי תמיד על גינה משלנו ומראש ידעתי שאני הולכת להשקיע בגינה חסכונית במים. משטחי דשא טבעי נראים לי כבזבוז נוראי עליו מתחילים גם קנדים מבטן ולידה להניד ראש, וקנסות המים על גינות ביתיות וציבוריות שיכנעו אותי עוד יותר בצדקת דרכי.
לפני שהגענו לשכונה, חשבתי שדשא מלאכותי הוא משהו שמתאים בעיקר לאיי תנועה. היה בו משהו קצת… איך לומר – מלאכותי. דעתי נשארה מוצקה עד חמש דקות לאחר שהוזמנתי לגינתה של השכנה, שם ראיתי את התוצאה של שלוש שנות אושר סינטטי. במקרה של שכנתי, הדשא היה באמת ירוק יותר.
שכנתי שרון התקינה דשא מלאכותי בביתה לפני כשלוש שנים ולא מתחרטת לרגע. לאחר ביקורים ומנגלים לרוב, הבנתי שאם הילדים שלי לא הצליחו להשמיד אותו, זה כנראה פיתרון עמיד במיוחד. ביתה של שרון הוא מסוג המקומות המזמינים ששואבים אליהם את כל ילדי השכונה. בכל זמן נתון אפשר למצוא שם גדוד ילדים בגילאים שונים, ואת שרון לוגמת קפה בעין הסערה, בשלווה סטואית. הדשא הסינטטי של שכניי נמצא מסביב לפינת ישיבה, בית על העץ, ערסלים ועוד מיני אביזרים המצביעים על כך שהגינה שלהם נמצאת בשימוש אינטנסיבי. את הזיתים שנושרים מהעץ המקסים שצומח להם באמצע הגינה הם מברישים באמצעות מטאטא.
חיות מחמד יכולות לנצל את ההזדמנות ולהשתמש בדשא כפינת נוחיות. במקרים האלו נחמד להיזכר שדשא סינטטי אפשר לנקות עם צינור!
שיחה עם הגננ(ית) החביבה שהתקינה שם את הדשא הבהירה לי ששכנתי דווקא לא בחרה בסוג היקר ביותר וכך שמה סוף לתירוץ הכלכלי שהתחלתי לבשל עוד לפני שהספקתי לצייץ.
למרות שאני אוהבת את הגינה של השכנים, שתי הבעיות העיקריות בשלהן עוד לא התקנו דשא מלאכותי בגינתנו הן העלות והצורך בצל. דשא מלאכותי יקר משמעותית פר מטר מרובע מדשא רגיל ובגינה גדולה כמו שלנו זו הוצאה ניכרת. דשא מלאכותי מתחמם בשמש הישראלית לכ-70 מעלות ולפני שנשקול התקנת דשא כזה אנחנו צריכים למצוא זמן ומשאבים ולדאוג לגינה מוצלת.
מהם היתרונות של דשא סינתטי?
– דשא סינטטי אין צורך להשקות ובימינו, לשפוך מים זה לא מוסרי.
– דשא סינטטי אין צורך לכסח, אין לי מכסחת דשא ובעיקר אין לי זמן.
– דשא סינטטי אין צורך לזבל, לרסס לעשב ולטפל, אין לי חשק לשכור בשביל זה גנן ואם עוד לא ציינתי את זה קודם, יש לי גינה! רק אין לי זמן.
ונעבור לקורס זריז בדשאולוגיה. כמה טיפים בסיסיים:
– באופן כללי ניתן לומר שככל שהדשא רך וצפוף יותר, איכותו גבוהה יותר.
– דשא מתחת ל-20 מ"מ גובה לא שווה את כספכם
– קיימים בשוק דשאים בגוונים שונים, מירוק אחיד ועד סוגים המשלבים אפילו גווני חום וצהוב, למראה טבעי.
– חשוב לבדוק שסוג הדשא אינו פולט חומרים רעילים בשמש ושהוא אינו ניתן לתלישה או מתחמם יתר על המידה. כיום קיימים אפילו סוגים עם מסנני קרינה.
כשאמצא את הכסף הדרוש לפרוייקטים בגינה אני רוצה דשא מלאכותי.
***
המאמר נכתב בחסות איסמור – איסמור מובילה בארץ בתחום שיווק מוצרי האיכות לבית ולחצר מוצרים אלה כוללים, בין היתר דשא סנטטי, ג`קוזי(ספא), סאונות, ברביקיו בנוי, מתקני שעשועים לילדים, בקתות עץ, מחסני עץ ועוד.
האם יש מישהו מאיתנו שאיננו מחפש איזון והרמוניה בחיים שלו? נדמה לי שכולנו מסכימים שאין הרבה דברים יותר חשובים בחיים. הבעיה היא שנדמה לי, לפעמים, שככל שאנחנו מחפשים אחריהם יותר ככה הם מתרחקים מאתנו.
זה קורה לנו במיוחד במצבים של מעבר ושל שינוי: החלפת מסגרת, עבודה חדשה, מעבר דירה ועוד הרבה מצבים דומים שבהם אנחנו צריכים להתחיל משהו חדש ולהתרגל אליו. המעברים יכולים להיות משמחים – עלייה לכיתה א' או כניסה לאוניברסיטה או מעבר לבית משלך או תחילת חיים משותפים עם אהוב. השינויים יכולים להיות גם טראומטיים – כמו גירושין, פיטורין או הגירה לארץ אחרת. יש גם מצבי שינוי שהם פשוט חלק מהחיים של כל אחד מאיתנו: הגעה לגיל ההתבגרות, התמודדות עם גיל המעבר אצל נשים וגם שינויים קטנים שבהם אנחנו נתקלים בחיי היום-יום.
מה שמשותף לכל המצבים האלה הוא שהם מפרים את האיזון שלנו ואנחנו נכנסים לסטרס. ההתמודדות של הגוף שלנו עם הלחץ מביאה איתה תופעות לוואי לא נעימות ולא תמיד בריאות. תופעות הלוואי עלולות להיות רבות: מכאבי בטן עד נדודי שינה והתקפי חרדה. גם מי שלא מרגיש את תופעות הלוואי הגופניות, ודאי מכיר היטב את הלחץ הנפשי שנובע מהצורך להסתגל במהירות למצב שהשתנה.
קשיי ההסתגלות לשינויים מתבטאים בעוצמות שונות אצל אנשים שונים. במיוחד אני רואה את השוני הזה מתבטא אצל הילדים. חלק מילדיי הם סתגלנים מלידה, אבל אחד מהם דווקא מתקשה מאוד בכל מעבר הכי קטן, גם אם מדובר במעבר משמח. אך אני בספק אם אלה שנראית כ"זיקית אנושית" ומיד "שוחים" במים החדשים, עוברים משבר פחות קשה. אולי הם פחות יודעים לבטא אותו ואולי הם פשוט עוברים אותו אחרת, אבל השינוי מערער את כולנו – ככה זה אצל בני האדם. לפעמים דווקא לאלה שפחות מביעים את הקושי, יהיו תופעות לוואי גופניות ונפשיות שנובעות ממתח כבוש.
אחת השיטות המסייעת לנו להתגבר על המתח המערער ולחזור לאיזון וליציבות, היא שיטת פרחי באך.
ד"ר אדוארד באך, רופא אנגלי, הומיאופת וחוקר (1886-1936) הרגיש בשלב מסוים בקריירה שלו כרופא שידה של הרפואה וגם של ההומיאופתיה קצרות מלסייע לחולה משום שרוב המחלות נעוצות בבעיות נפשיות ואישיותיות של האדם. הוא החל לפתח שיטה של טיפול נפשי-אנרגטי המבוסס על תמציות צמחים, וזכה על כך לבוז וללעג מכל הקהילה הרפואית סביבו. יש לציין שהוא לא נרתע, והביא לכדי שלמות את שיטתו שמכונה היום "פרחי באך". ד"ר באך ראה בשיטה כלי לטיפול עצמי לא פחות מאשר כלי לרופא או למטפל. תמציות של צמחים שמשמשים בשיטה הזו מופקות בצורה מיוחדת, בעזרת אלכוהול, אור שמש ועוד, ולא נוגדות שום טיפול תרופתי או טבעי אחר.
התמצית שעליה המליץ ד"ר באך עבור אלה שנמצאים במצבי מעבר, נקראת תמצית אגוז. כמו כל תמצית בשיטת פרחי באך, היא מתאימה לאנשים מסוימים בכל מצב בחיים, ולכל האנשים במצבים מסוימים בחיים. במקרה שלנו, נדבר על ההתאמה שלה למצבי משבר.
תמצית אגוז מתאימה באופן מושלם למצב שבו הילד או המבוגר צריכים להתאקלם בסביבה חדשה ולא מוכרת. זה יכול להיות מצב נקודתי כמו של ילד שעולה לכיתה א' או נכנס לגן חדש; זה יכול להיות במצב מתמשך כמו גיל ההתבגרות שעובר על הילד בצורה סוערת. למבוגרים זו יכולה להיות תמצית שתעזור לעבור את הימים הראשונים הקשים אחרי הגירושין, אחרי הגירה לארץ חדשה, מעבר לבית חדש, ואפילו במצב קשה מנשוא כמו מותו של אדם קרוב שהיה חולה ותלוי בנו זמן רב. מומלץ גם להיעזר בתמצית כשיש שינוי בעבודה, לא משנה אם הוא חיובי כמו קידום, או שלילי כמו פיטורין, כיוון שעבור הגוף מדובר במצב של שינוי ובערעור של האיזון.
תמצית האגוז "חוסמת" השפעות סביבתיות שליליות שלא מתאימות לנו ומאפשרת לנו מי שאנחנו באמת. לכן היא גם מתאימה לאלה שמסתגלים "יותר מדי טוב", מאמצים את מנהגי הסביבה וכתוצאה מכך מרגישים שהם מאבדים את עצמם וכבר לא יודעים מי הם, בעצם.
אפשר להיעזר בתמצית גם כששמחים, אבל מוצפים ברגשות גועשים – למשל, בתחילת היריון, אחרי לידה, חתונה, או במהלך ההסתגלות במעבר למגורים משותפים עם בן זוג. תמצית האגוז "שומרת" עלינו מאוזנים, מונעת מצבי רוח קיצוניים ומשתנים, מנטרלת את ההיאחזות הנוסטאלגית הלא בריאה בעבר ומסייעת להתחיל ברגל ימין.
השימוש בפרחי באך קל מאוד: התמצית מגיעה בבקבוקון זכוכית עם טפטפת. יש לטפטף מספר טיפות לכוס מים כל כמה שעות, לפחות 4 פעמים ביום, ולשתות. כמעט ואין לזה טעם לוואי כלשהו, מלבד טעם קל ביותר של אלכוהול שבו נמהלות התמציות.
מכיוון שמדובר בתמצית שהיום קל להשיג כמעט בכל בית מרקחת, ניתן להמליץ עליה גם לטיפול עצמי: פשוט לטפטף כמה טיפות בכוס מים כשעוברים דירה, מסתגלים לעבודה חדשה או מתמודדים עם כל משבר ו/או שינוי אחר.
אם אין שיפור במצב או שהוא מחריף, כדאי לפנות למטפל בפרחי באך; הוא יוכל להרכיב בשבילכם תמצית אישית מורכבת מכמה תמציות שונות ומתאימה לכם באופן מושלם.
***
נכתב בחסות טיפול בגלי הלם – הטיפול בגלי הלם הינו טיפול חדשני, מוכח מדעית ואפקטיבי ביותר, אך עם זאת הוא חייב להתבצע ע”י אנשי מקצוע. הטיפולים מתקיימים ב”מרפאת מומחים משולבת” המתמחה בכאב ומאגדת בתוכה את מיטב הרופאים המומחים בצפון הארץ ביניהם אורתופדים מומחים, נוירולוגים, כירופרקטים ועוד מטפלים רבים ושונים.
ניסיתי בזמן האחרון את השיטה של לתלות את הבגדים אחרי הכביסה ופשוט לתת לבני הבית לקחת את מה שהם צריכים ישירות מהמתלה בלי שהיא אפילו תגיע לארון, אבל זה לא ממש עבד… אני גם חושבת שאולי העובדה שכולנו לבשנו בגדים באותו צבע וחזרנו שוב ושוב על אותה מלתחה גרמה להרמת כמה וכמה גבות אצל המשפחה הקרובה
כשהבנתי שזה לא עובד ניסיתי את השיטה של לתת לכביסה להתרבות. הרי תמיד יש לי הר של כביסה שממתין להיכנס למכונה והר של כביסה שכבר יצא מהמכונה. תהיתי מה יקרה אם ננסה לעשות השוואת גדלים ולראות איזה הר ינצח. בסוף החתולה ניצחה. היא מילאה את שתי הערמות בשערות והפכה אותן למשכן הפרטי שלה.
אני חושבת ששלב השבירה היה כשהילדים גדלו מעט וקיפלנו את הלול. הלול לא באמת שימש את הילדים – הוא פשוט מנע מהכביסה הנקייה לזלוג לרצפה, היווה כלא מצוין שמנע מהכביסה הנקייה לברוח ובודד אותה מחיות בית, תינוקות זוחלים וכל השאר: האופציה המושלמת לכלי קיבול ענק.
בצר לי הבנתי שאין ברירה וצריך לקפל כביסה. החלטתי שאם כבר עושים את זה אז עדיף שזה יהיה בדרך הקלה ביותר והיעילה ביותר. היה לי גם ברור שאני לא מתכוונת לגהץ את כל הערימה כמו חמותי שתחיה; אני לא אתפלא אם גם תחתונים עוברים אצלה גיהוץ והיא מזועזעת כל פעם מחדש שהסדינים שלי לא עוברים גיהוץ…
דרך אגב, זה הרגע להזכיר שאומרים שבשעה של עבודות בית – בישול, קיפול כביסה, סידור חדרים וכן הלאה – שורפים 200 קלוריות, מעורר מוטיבציה, לא?
אז פנו את המיטה ויישרו את הסדין, מצאו בטלוויזיה איזו סדרה שלא צריך להתעמק בה, קחו את הר הכביסה והניחו לידיכן, והתחילו לקפל!
קיפול כביסה של ילדים
כשקמים בבוקר זה לא בדיוק הזמן לנסות להתחיל לזהות חליפות ולהתאים צבעים. יש גם את התופעה הנפוצה של אבות חסרי יכולת התאמה שיכולים לשלוח את הבן לגן עם שמלה. למען שעות בוקר יעילות יותר מצאתי שתי שיטות קיפול טובות:
הראשונה – לקפל את החולצה בתוך המכנס: מקפלים את החולצה כרגיל, שמים אותה בתוך הרגל של המכנס ועל זה מקפלים את הרגל השנייה.
השנייה – דומה אך שונה – לקפל את המכנס בתוך החולצה: זה מאוד דומה למה שעושים בחנות. מקפלים רק את צידי החולצה, שמים עליה את המכנס המקופל ואז מקפלים את החולצה לחצי כרגיל.
מצעים של ילדים: אני נוהגת לקפל הכול ואז להכניס לתוך ציפת הכרית שהיא קטנה ויעילה. את כל הסט שומרים ביחד בארון .
ואם מדברים על מצעים: כשאתם תולים מצעים, בייחוד של הילדים, נסו לתלות אותם אחד ליד השני לפי הסט לו הם שייכים ולנער מעט על מנת שהכול יהיה מתוח וללא קמטים כשיתייבש. בנוסף, מצעים יש לקפל ישירות מהחבל: כך הם ישמרו על מראה חלק ונקי.
קיפול כביסת בוגרים
אם יש לכם ילדים בוגרים יותר בבית הם בטח ישמחו לעזור לכם לקפל לפי הסרטון הבא
זה מגניב (היי…זה ביוטיוב!) וזה כל כך מהיר שזה נראה כמו קסם.
תוספת אישית שלי: החלק האחרון משאיר את השרוול בחוץ אלא אם אתם מקפלים שוב לחצי. זה גם חוסך מקום בארון וגם יוצר קיפול יפה. למי שסקפטי אני רוצה לומר שאפילו מישהי בעלת שתי ידיים שמאליות כמוני כמוני הצליחה בקיפול.
קיפול כביסת הורים
למזלי, בן זוגי לא הולך מכופתר – רק ג'ינס וחולצת T ולפעמים עושה טובה ולובש T עם צווארון. כך שאני מתמודדת עם קיפול חולצות טריקו בלבד.
ראשית, כאשר אתם תולים את החולצות נערו אותן בשתי ידיים וודאו כי השוליים יחסית חופפים. כך מקבלים בד ללא קמטים וחולצה ישרה יחסית במקום גוש חסר צורה.
ולמלאכת הקיפול עצמה: גם כאן ניתן לקפל כמו בסרטון המצורף.
בנוסף אני נוהגת לקפל את החולצה בצורה צרה יחסית (כמו בחנות בגדים) כדי לחסוך במקום בתוך הארון. שימו לב שהיום נוטים לעשות מדפים צרים יותר וארונות צרים יותר מבעבר וחבל לתפוס כל כך הרבה מקום. שימו את הבגדים שאינם בשימוש יום יומי מאחור ואת הבגדים האהובים מקדימה כך שיהיו זמינים. זה ימנע יצירת בלגאן בארון כשמחפשים בגדים. סדרו את הארון לפי צבעים, כדי שיהיה קל יותר לחפש את החולצה הכחולה שאוהבים, למשל. עוד יתרון הוא שתגדילו ככה את הסיכוי שתהיה לכם כביסה מלוכלכת סביב אותו גוון ותוכלו למלא מכונה בקלות.
לפחות אחת לשנה עברו על הבגדים, בייחוד של הילדים, וראו במה לא השתמשתם. יש הרבה אנשים שישמחו לקבל את הבגדים ובכל עיר ישנם מרכזי חלוקה ו/או מיחזור שמחכים לתת לבגדים שלכם בית חם. גם לנעליים לא בלויות במצב טוב ימצא בית חם וגם לתיקי בית הספר של הילדים: ככה גם חסכתם מקום וגם עשיתם מצווה.
קיפול מצעים מגבות ושאר מיני חתיכות בדים גדולות
רצוי לציין שמצעים חשוב לקפל טוב ונכון לא רק בשביל למנוע קמטים, אלה דבר ראשון על מנת לחסוך מקום בארון. סדין או ציפה של שמיכה שאינם מקופלים נכון יכולים לתפוס אפילו יותר מפי שניים מקום וחבל.
רצוי להתחיל כבר בשלב תליית המצעים. כמו במצעי ילדים, גם כאן רצוי לתלות אותם אחד ליד השני על מנת שהסטים כבר יהיו לנו מוכנים ולא נתחיל לנבור ולנסות לזהות מה שייך למי. בנוסף, מצעים זוגיים או בודדים קפלו קיפול אחד או שניים, נערו היטב ותלו את זה כבר חצי מקופל מה ששומר על צורה יפה ונעימה גם לאחר הייבוש ומקל על הקיפול כמובן.
קיפול סדיני גומי – אני חושבת שאלה הסדינים הכי נפוצים היום ופחות ופחות משתמשים בסדינים הגדולים ללא הגומי אשר דורשים תופסנים מיוחדים או אנשים מוכשרים שלא זזים בלילה (לא אני, בקיצור.)
מתחו את הסדין בידיים כך שתקבלו קצה מול קצה. הכניסו פינה אחת לתוך השנייה. חזרו על זה עם כל 4 הפינות בצורה מסודרת אחת לתוך השנייה. החליקו עם היד ויישרו את שארית הסדין לאורך שיהיה מסודר מה שבעצם נותן לנו מלבן ענק עם חלק אחד מעוגל של הפינות.
המוכשרים בינינו יעשו זאת באוויר… הרוב יניחו על המיטה או השולחן ואת הקצה המעוגל מקפלים פנימה בערך שליש מהרוחב וכך אנו מקבלים מלבן ארוך יפה ולא מעוגל שניתן לקפל בקלות.
למי שלא הבין והסתבך מצ"ב קישור המסביר זאת אמנם באנגלית אבל באופן ברור ויפה.
טיפ נוסף שאינו מוזכר בסרטון – לאחר שקיפלתם את הסדין ואת הציפה של השמיכה הכניסו הכול לתוך הציפה של הכרית וכך יש לכם סט מסודר מוכן לשליפה בארון בלי לחפש התאמות מיותרות.
עוד סרטון בנושא – קצת יותר תואם לקלמזיות שלי אבל התוצאה זהה. והכי חשוב שימו לב לארון המקופל המסודר מאחוריה:
גם פה, מומלץ לקפל הכול ואז להכניס לתוך ציפת הכרית. את כל הסט שומרים ביחד בארון.
תראו כמה מעט מקום תופס ארון מצעים שלם שמקופל בצורה זו:
קיפול מגבות – אני יודעת שהרבה פשוט מקפלים מגבות לחצי ושוב לחצי ושוב עד שנשארים עם משהו קטן שכזה. אם תשאלו את אמא שלי, היא תגיד לכם שזה ממה לא חוקי.
השיטה שלה שאומצה על ידי, כי פשוט אחרת אני מרגישה שאני לא ממצה את מלוא פוטנציאל קיפול הכביסה שלי, היא לקפל כל מגבת לשליש ורק אז לקפל חצי וחצי.
אופציה שנייה שגורמת לנו לא להתבאס מהגודל הבלתי אחיד של המגבות שלנו הוא לקפל את כל המגבות לאותו הרוחב בלבד ואז להתחיל לגלגל את זה כמו רולדה. ככה יש לנו רולדות יפות וצבעוניות מסודרות על המדף.
אם מקפלים בצורה קצת קשה לשים לב מה הגודל הסופי של המגבת – כולן באותו הרוחב – ולכן מומלץ לשים מגבות פנים, גוף, וידיים במדפים שונים.
ואם עדיין הכול לא מצליח לכם. לא מניסיון אבל ממה שראיתי ברשת אולי המכשיר הבא זה יעשה את העבודה, למרות שבגדול זה דומה לכלא שקיות הניילון שיש לי במטבח…
אם אתם קוראים פוסט זה, מן הסתם בחרתם להתעלם מהאזהרה של הפוסט הקודם. אז, ברוך בואכם לעולם החריזה, החרוזים ומה שביניהם. ורק שתדעו: אתם עומדים להיכנס לקהילה חובקת עולם: בני כל המינים, הגזעים, הגילאים, העיסוקים, הדתות, המדינות, המגדרים.
עוד לפני שתחליטו מה אתם אוהבים בחריזה (יש עשרות אם לא מאות תכים, שיטות, סגנונות), עוד לפני שתתחילו לגהץ את כרטיס האשראי – קחו לכם זמן ושוטטו ברשת האינטרנט: האינטרנט הוא הכלי החשוב והשימושי ביותר לחורזים בכל רחבי העולם. למען האמת – קרוב לודאי שבלעדיו לא תצליחו להשחיל אף לא חרוז אחד. (טוב, אולי קצת הגזמתי…) בזכות האינטרנט חלה התעוררות של ממש באמנות החריזה: המוני בלוגים, אתרים, אתרי קניות, אתרים ללימוד עצמי, אתרים לשיתוף ועוד – וכולם בנושא החריזה.
אחד הכלים החשובים ביותר שתשתמשו בו יהיה מנוע החיפוש של גוגל.
ברשת, תמצאו הסברים רבים איך תוכלו להשתמש ביעילות בתיבת החיפוש ובאפשרויות המגוונות של מנוע החיפוש. תוכלו לכתוב, למשל, בתיבת החיפוש – "איך לחפש נכון בגוגל" ותקבלו המון קשורים, סרטונים וכד' שיעזרו לכם.
עליכם לזכור בשלב ראשון מילה אחת ויחידה שתפתח לכם צוהר לעולם החריזה והחרוזים – Beading או beads. אם תקישו בעברית "חריזה" או "חרוזים" תקבלו המון קישורים העוסקים בחריזה, אולם עניינם מילים ושירים ולא beads.
כלי נוסף שיעזור לכם להיכנס לעניינים הוא "פיקסה" (Picasa).
פיקסה היא תוכנה חינמית של גוגל המציעה דרך לשיתוף, ניהול ועריכת תמונות ואלבומים באינטרנט. המשתמש מקבל חינם שטח אחסון תמונות בגודל של 250MB . כיום, השימוש בפיקסה כשטח אחסון, פתוח רק לבעלי חשבון בגוגל
אולם החיפוש בו פתוח לכולם. פשוט תקישו https://picasaweb.google.com/home בתיבת הכתובת של המחשב שלכם ותכנסו.
בפיקסה ניתן למצוא אינספור אלבומים, תמונות של תכשיטים, ספרים, תרשימים ועוד בנושא חריזה.
גם כאן, ישנה תיבת חיפוש אם כי הרבה פחות מפותחת. אם יש לכם שם משתמש בגוגל וברצונכם לפתוח פיקסה משלכם, פשוט רשמו בתיבת החיפוש של גוגל: "פיקסה בעברית להורדה חינם".
כלי שימושי נוסף הוא ה-You Tube שם תוכלו למצוא אינספור סרטוני הדרכה להכנת תכשיטים, ללימוד חריזה, להשראה ומה לא.
You tube הוא אתר אינטרנט המאפשר למשתמשים. ע"מ להיכנס ל-You tube, יש להקיש את הכתובת http://www.youtube.com/ בשורת הכתובת במחשב שלכם.
בפייסבוק תוכלו לחפש "משוגעים לעניין" כמוכם, החל מיוצרים של ממש בתחום ועד חורזים מתחילים או סתם מתעניינים.
לאחרונה התוודעתי לרשת חברתית נוספת שנקראת pinterest. זוהי רשת חברתית המתפתחת בקצב המהיר בעולם והיא מבוססת כולה על תמונות. הרשת עלתה לאוויר ב-2010 ובינואר 2012 כבר היו רשומים בה קרוב ל-12 מיליון משתמשים. הרשת סובבת סביב רעיון ה- pin (נעיצת סיכה).
משתמשים אשר אוהבים תמונה מסוימת יכולים ל"נעוץ" אותה על הקיר שלהם. תמונות הופכות לפופולאריות בהתאם לכמות הנעיצות וניתן לאחד מקבץ תמונות (או סרטונים או אפילו דיונים) תחת נושא מסוים (מכאן החצי השני של שם האתר המגיע מן המילה interest.).
גם כאן, יש אפשרות חיפוש אולם מוגבלת למדי.ברשת זו תוכלו למצוא אינספור תכשיטים, ענייני חריזה, הדרכות וכד'. איך נכנסים? פשוט רושמים http://pinterest.com/ בכתובת.
אם בא לכם לבזבז כסף על תכשיטים מוכנים, לקנות תרשימים/הסברים או סתם לקבל השראה, תוכלו להיכנס ל-Etsy; עוד אתר שגיליתי לאחרונה.
זהו אתר מסחרי אלקטרוני המתבסס על מגוון רחב ביותר של פריטים הכולל: אמנות, צילום, ביגוד, תכשיטים, דברי מאכל, מוצרי טיפוח, שמיכות, קישוטים, צעצועים ועוד.
האתר מתנהג כיריד אמנות באינטרנט ונותן למוכרים אפשרות מכירה. אטסי מציע מגוון אפשרויות לתשלום עבור מוצרים, כולל כרטיסי אשראי, העברות כסף ותשלום בפייפאל. גם באתר זה אפשרויות חיפוש. וזו הכתובת על מנת להכנס ל-etsy: http://www.etsy.com/
אז קחו לכם פסק זמן משגרת יומכם, תגגלו Beading, תגלשו ונתראה בפוסט הבא
אני אוהב ג'קוזי. בסדר, אולי אוהב זה בלשון המעטה. כשאני יוצא לחופשה בצימר אני מוודא שיהיה שם ג'יקוזי ואם אני יוצא לחו"ל אני משתדל לבחור בית מלון שיש בו או לידו מרכז ספא. גם בבית אני לא יוצא מופסד ואני מקפיד לשכשך בבריכה החצר הקטנה שלי – צנועה וחמודה – בכל פעם שיש לי הזמנות. הדבר היחיד שאני אוהב יותר מאשר להתרגע במים זה לשתות כוס יין תוך כדי. מכירים את התמונה שתמיד שמים כשמפרסמים מערכת ספא? זאת עם הזוג שנהנה מלגימת שמפניה ומערב רומנטי ב ג'קוזי? ככה אני נראה כשאני יושב בבריכה ונהנה.
הניסיון הרחב שלי בהשתכשכות במים ובלגימת יין מאפשר לי להציג בפניכם את המדריך האישי שלי לשתיית יין בבריכה: איזה יין כדאי לשתות בג'קוזי.
נפתח בכמה עצות כלליות:
שתו את מה שאתם אוהבים ולא את מה שאתם חושבים שצריך לשתות: מערכות ספא לסוגיהן השונים נועדו להנאה שלכם ולכן אל תחפשו את היין המרשים שאמור להראות שאתם מביני עניין ואניני טעם. מצאו יין שאתם אוהבים ואל תנסו להרשים אף אחד. העצה הזו נכונה גם לגבי ההמלצות שלי בהמשך. קחו אותן בעירבון מוגבל ואל תכריחו את עצמכם לשבת במים ולסבול מיין שלא מתאים לכם.
אל תגזימו: יותר מדי יין עלול לגרום לכם לכבדות ואפילו להירדמות. לא מומלץ להירדם בתוך המים…
נעבור כעת לסוגי היין. קודם כל, לבן או אדום?
מניסיוני האישי אני יכול להמליץ על כמה יינות שמתאימים במיוחד לבריכת הספא. הנטייה שלי היא להמליץ בעיקר על יינות לבנים ויינות מסוג רוזה (יין סמוק או ורוד.) היין האדום, איכותי ככל שיהיה, מתאים יותר להזדמנויות אחרות ולפי דעתי הוא איננו מתאים להשתכשכות קלילה של אחר צהריים או ערב בג'קוזי. הוא עלול להיות כבד מדי לאווירה הקלילה ופעמים רבות הוא דורש ריכוז גדול יותר כדי שנוכל ליהנות ממנו באמת. כמו כן, המים אמורים להיות חמים ולכן עדיף לשלב איתם יין קר או מצונן שיתאים לסביבה שבה אנחנו שותים. יין אדום עלול להיות "חם" מדי וכבד מדי מכדי שנוכל ליהנות ממנו באמת.
אז אנחנו מחפשים יין קצת צונן. נתחיל, כמובן, עם השמפניה שמקושרת באופן מיידי עם ההשתכשכות במים. אני מתאר לעצמי שיש אנשים שמסוגלים להבדיל בין בקבוק שעולה מאה שקלים ובין כזה שעולה כמה מאות אבל אני לא ממש מצליח להבדיל. במקום להשקיע הרבה כסף בבקבוק יקר, מי שאיננו אנין טעם באופן קיצוני יכול להסתפק במשקאות כדוגמת הקאווה והלמברוסקו.
מדובר ביינות שניתן לקנות יותר בזול והם מהנים ביותר לשתייה, בייחוד לאחר צינון מתאים במקרר. אל תצפו לחוויה קולינרית מדהימה אבל מדובר בהחלט במשקה אלכוהולי מוצלח שממלא את התפקיד שלו בצורה מלאה.
יין דומה שניתן להזכיר כאן הוא המוסקאטו: זהו יין לבן ומבעבע קלות. לרוב הוא בעל אחוז אלכוהול נמוך והוא נשתה בקלות, כמעט כמו מיץ מרענן. שוב, לא מדובר בחוויה קולינרית אייל-שניאית אבל ניתן למצוא יין מסוג כזה במחיר לא גבוה ובעל איכות לא רעה בכלל.
אם אתם מחפשים יין יותר אמיתי אתם יכולים לנסות את השרדונה.
כאן אנחנו כבר מתעסקים עם יין "רציני" יותר וגם יקר יותר. הוא דורש השקעה כספית גבוהה יותר אבל הוא בהחלט נעים לשתיה, מתאים לג'קוזי ומשמח את הלב ואת הגוף. לא כולם אוהבים שרדונה כיוון שמדובר ביין יבש אבל עדיין מדובר ביין די פופולארי.
הזינפנדייל הוא יין סמוק ופחות יבש. הבעיה איתו היא שהוא עלול להיות מתקתק מדי לטעמם של אחדים. מבחינת המחיר הוא לרוב זול יותר מהשרדונה.
הריזלינג הוא אפשרות נוספת. מדובר ביין פירותי מעט פחות מתקתק מזינפנדל ויבש יותר. ניתן למצוא בכמה רמות מחיר והוא מומלץ למי שאוהב יין לבן יבש וחצי יבש.
אחד מהיינות האהובים עלי הוא הגוורצטרמינר. מדובר ביין מאוד איכותי אבל גם לא זול.
הגוורצטרמינר הוא יין קל אבל בעל עומק מפתיע ויש בו עושר של טעם שלפעמים מזכיר יינות אדומים כבדים יותר. המחיר עלול להרתיע אבל הוא בהחלט שווה ולו ניסיון אחד.
עצה אחרונה בענייני יין לסיום: מי שמזמין אורחים או אפילו מי ששותה לבד ואיננו מכיר עדיין את היינות השונים ינהג בחוכמה אם הוא יכין מגוון של יינות כדי לקלוע לטעמים השונים. חבל להיכנס ל ג'קוזי ולפתוח בקבוק יין רק שביל לגלות שזה לא מה שאנחנו אוהבים.
***
המאמר מוגש בחסות הוט ספרינג: מערכות ספא מהחברות המובילות בעולם.
מדי עונה אנחנו נחשפים לאופנה חדשה. החנויות מציעות את הפריטים הכי חמים, וכולנו פוגשים בהם בכל מסע שופינג. למרות אהבתי לאופנה, בד"כ קשה לי להתחבר לטרנדים חדשים. לוקח לי שנה שנתיים להתרגל לרעיון, ובינתיים הטרנד כבר מתחלף.
השנה קרה אירוע נדיר והתחברתי לטרנד החם בדיוק בזמן: הניאון. אולי זה בגלל שזה קצת מזכיר לי את הילדות שלי (שנות ה-80), או בגלל אהבתי לצבעים בוהקים וחזקים; הניאון מתחבר לי למקום בנשמה שאוהב להתבלט אופנתית.
ההתמסרות לטרנד התחילה כשקניתי נעליים בצבעי ניאון: כתום וצהוב (2 ב-100, איך אפשר לסרב?), ובאותו הרגע נפרץ הסכר והמון פרטים חדשים בצבע ניאון צצו בארוני. עכשיו, כשאני מתבוננת בפריטים הזוהרים, אני פשוט מאושרת! גם אם תוך עונה או שתיים זה כבר יהיה out, צריך ליהנות כל עוד אפשר…
סוד ראשון: למה זה עובד
החולצה והנעליים הן חברות טובות בלוק הזה, ולא אכפת לי שזה matchy matchy, בעיני זה מקסים. הבד האוורירי של החולצה ביחד עם החיתוכים עושים לי את זה ובגדול. המכנס השחור מחמיא לניאון הצהוב, והולך נהדר עם נעלי עקב סירה. טבעת ה-over size הזהובה מתאימה לניטים הזהובים שעל החולצה, ומשדרת, שוב מסר של wow.
סוד שני: המכנסיים
את המכנסיים אני תפרתי. עלות הבד כ-20 ₪ ולזה צריך להוסיף חמש שעות עבודה. רמת תפירה: בינונית.
טרנדים חדשים לא תמיד קלים לעיכול. חשוב ללבוש את מה שמתאים לנו ולאו דווקא מה שאופנתי. אני מאמינה שכמעט בכל טרנד אפשר למצוא את הפריט שיתאים לנו מבחינת מבנה הגוף והטעם האישי, אבל לא תמיד חייבים לאמץ טרנד חדש; אפשר לדבוק בפריטים הקלאסיים ולחכות לעונה הבאה. ומי שתופרת, כמוני, יכולה להמשיך וליצור בגדים לפי טעמה ומידתה, ללא קשר לסחורה בחנויות.
מכירים את חוקי מרפי? נכון שגם אתם בכל פעם שאתם מחפשים את המצקת אתם מוצאים את המכסה של הסיר הקטן (זה שחיפשתם אתמול ולא מצאתם), ואת המצקת אתם תמצאו מחר בדיוק כשתחפשו נואשות את האגרטל. כשלי נמאס להיות כפופה לחוקים הללו,החלטתי שהגיע הזמן ליעל את האחסון במטבח שלי, כדי שבפעם הבאה אמצא מה שאני צריכה בדיוק בזמן. לאחר שהגעתי להחלטה הגורלית הזו, גיליתי שיש פתרונות אחסון מדליקים למטבח והחלטתי לחלוק אותם עמכם.
עקרון ראשון: מיקסום האחסון בארון
אולי זה נשמע מובן מאליו שכדאי למקסם את האחסון בתוך הארונות שכבר יש לנו, אבל גיליתי שיש פתרונות יצירתיים. לדוגמא שימוש ב"מדרגות" המיועדות לכך
יש כמה שטחים במטבח שקשה לנו להשתמש בהם. אחד מהם הוא השטח שמעל לארונות: המיקום גבוה מדי ולכן לא שימושי על בסיס יומיומי. כדאי לנצל את המקום הזה לאחסון של דברים שלא נמצאים בשימוש על בסיס קבוע כמו לדוגמא סט הכלים שמשמש אותנו רק בפסח. אפשר גם לאחסן שם דברים שלא קשורים למטבח ולא מצאנו להם מקום אחר (אבל לא להתפלא אחר כך שלאוסף הפילים שלך יש ריח של שקשוקה). כדי שלא תווצר תחושה של בלאגן כדאי לאחסן את החפצים בתוך סלים או קופסאות. אני גם ממליצה לא למלא אותם יותר מדי.
אם יש לכם קירות פנויים במטבח תוכלו להשתמש גם בהם כמקומות אחסון (או להשכיר אותם כשטח פרסום). הנה דוגמא הממחישה את מגוון אפשרויות התליה שניתן להשתמש בהם:
זה כנראה האחסון הכי נפוץ: על השיש. הבעיה איתו שהוא יוצר תחושת בלאגן ותופס שטח עבודה ולכן כדאי לצמצם אותו. השתמשו בכלים יפים כדי לאחסן פריטים שהם בשימוש יומיומי. קופסאות שקופות ומרובעות מיעלות את האחסון: גם רואים מה יש וגם אפשר לערום אותן זו על זו:
יש אנשים שזוכרים מהטיול שלהם באנגליה את הטיול לביג בן, נהר התמזה או כיכר טרפלגר. אני דווקא זוכרת מלונדון את חנויות הספרים הענקיות ברחוב אוקספורד. בכל חנות כזו יש בית קפה חמוד וקטן, שאתם יכולים לשבת בו בכיף עם הספר שלכם ולשתות קפה. הכל טוב ויפה, עד שאתם שומעים אישה צועקת בהיסטריה, "איציק! 'תה רוצה אספרסו כפול או רגיל? שים כבר ת'דברים שלנו על הכיסא שנתפוס מקום! "
זה מחזיר אותנו לישראל. רוב חנויות הספרים בארץ (ואנחנו לא מדברים על מדינת תל אביב) הן קטנות וצפופות. המנטאליות של החנויות כאן היא "כנסו, קנו ספר ולכו". אפילו בחנויות ספרים גדולות ומרווחות, אין בד"כ כיסא אחד לרפואה!
אם לא מתחשק לכם לעמוד במעבר צפוף של חנות ספרים בקניון הומה אדם, כשמישהי עם עגלה דורסת אתכם והמוכרת שולחת אליכם מבטים חמוצים (כי אתם כבר רבע שעה עומדים ובוהים בספר), תוכלו להזמין את הספר המבוקש מאתר האינטרנט של החנות.
אבל במחשבה שנייה, למה שתעשו את זה? האם הסתכלתם פעם על המחירים של הספרים בארץ? אם אתם נוהגים לרכוש ספרים בארץ, סימן שאינכם מכירים את הפלא הבא שיצא מאנגליה מאז דיוויד בקהאם: חנות הספרים המדהימה Book Depository.
אני שמחה להמליץ לכם על החנות המופלאה הזאת. מאידך, השמחה הזו מהולה בעצב. האם המצב בישראל כל כך רע, שאפילו הספרים שנמכרים באנגליה (אחת המדינות היקרות בעולם), הרבה יותר זולים מאשר בארץ?
לשם השוואה, בואו ניקח כמה ספרים מהאתר של רשת סטימצקי. ספר הילדים החביב "הזחל הרעב" של קרל אריק עולה באתר 62 ₪. לעומת זאת, בחנות הספרים הבריטית מחירו 40 ₪. ספרו של קורט וונגורט, "בזמן שבני תמותה ישנים", עולה באתר 79.90 ₪ ואילו בחנות הבריטית מחירו כ-53 ₪. הספר "דיאטת שבע-עשר הימים" של מורנו מייק עולה באתר 80.75 ₪. בחנות האנגלית – מחירו כ-47 ₪.
פערי המחירים הולכים ותופחים כשזה מגיע במיוחד לספרי אמנות, עיצוב ותחביב. הספר "סריגת וינטאג" של קלייר מונוטוגמרי עולה באתר סטימצקי 125.10. בחנות הבריטית, לעומת זאת, מחירו 60 ₪. דוגמה נוספת: הספר המדליק "עולם הגרפיטי" עולה באתר הישראלי 263.00 ₪, בזמן שבחנות הבריטית הוא מוצע ב-136 ₪.
אין ספק, שהחנות האנגלית מתאימה במיוחד לאומנים, אמנים, מעצבים, אדריכלים, חובבי עבודות יד ועוד – מה גם שרבים מהספרים אינם ניתנים להשגה בארץ.
החסרונות של חנות Book Depository
מופלאה ככל שתהיה, החנות עדיין לא מציעה אופציה של דפדוף וירטואלי בספרים עצמם. זאת, בניגוד לחנויות אחרות כמו אמזון. לכן, אני ממליצה להיכנס קודם לאמזון, לחטט בכמה ספרים ולקרוא את הביקורות של הגולשים (שממליצים או משמיצים בחופשיות). רק לאחר שתגבשו החלטה, תוכלו להזמין את הספרים האלו ב-Book Depository.
אתם בוודאי שואלים: מדוע בעצם לא לקנות כבר באמזון. התשובה לכך, היא שבחנות הבריטית תקבלו יחס אישי, מהיר וחם. תוכלו לשלם באמצעות PayPal והכי חשוב – המשלוח הוא חינם!
גם זמן המשלוח הוא מהיר. תוך שבוע, הספר הנכסף כבר יחכה לכם בסניף הדואר. חסרון קטן, הוא שהספר מגיע בדואר רגיל ולא רשום. מניסיוני אוכל להעיד, שלאורך חמש שנים שבהן הזמנתי ספרים רבים מעולם לא קרה שספר אבד בדואר. ברור שאם דבר מסוג זה קורה (וקרה לי שספר התעכב וטייל קצת בארץ), שירות הלקוחות של החנות ישמח לפצות אתכם ולשגר אליכם במהירות ספר. אגב, מעניין לציין, כי החנות נקנתה השנה על ידי אמזון.
קריאה מהנה!
***
הכתבה נכתבה בחסות דפוס גוליר הפקות בע"מ – כל צרכי הדפוס, השילוט והעיצוב שלך באתר אחד!
