מי לא מכיר את הנסיעות האלה לצפון או לאילת ברכב המשפחתי, עם כמה זאטוטים מצווחים מאחור, שהופכות להתחלה די סיוטית לחופשה? הילדים מתחילים להשתעמם, נמאס להם לישון, נמאס להם לנשנש, בא להם לריב, ולכם בא להישבע לעצמכם שתשארו מעכשיו תמיד רק בבית, ומקסימום נסיעה שתסכימו לספוג, זה לפארק העירוני הקרוב לביתכם.
נכון שמאז שהומצא הדי-וי-די הנייד והאייפונים למיניהם, הבעיה הפכה לפחות מציקה. ועדיין, לילדים עם מערכת וסטיבולרית רגישה קשה להסתכל על מסך תוך כדי נסיעה והם מתחילים לחוש בחילה, לבכות ולנדנד. חוץ מזה, מדובר בזמן שאפשר לנצל אותו לגיבוש משפחתי במקום לעוד בהיה בעוד מסך ומריבות על מה לראות או אצל מי האייפון עכשיו.
מכיוון שהוריי, שיחיו, מתגוררים במרחק כמעט 4 שעות נסיעה מהבית שלי, אני מכירה את הבעיה הזו מכל כיוון שלא תסתכלו עליה, ואשמח לחלוק איתכם חמישה משחקים שבהם אנחנו משחקים בדרך כדי להעביר את הזמן בצורה שתהיה גם מעניינת, גם כייפית, גם מפתחת (!) ואפילו לא כרוכה בבהיה במסך כלשהו. האתגר הנוסף הוא שהמשחקים צריכים להתאים לכל גיל ולעניין את כולם, מהמתבגר העייף-תמידית ועד לפיצית הקפצנית בת השש.
"מזכיר לי"
משחק אסוציאציות – השחקן הראשון אומר מילה והבא אחריו אומר מה זה מזכיר לו.
דוגמה: "ים". – "ים… מזכיר לי… חופש". – "חופש… מזכיר לי… קיץ" וכן הלאה. הכלל הוא שאסור לחזור על המילים שכבר היו.
התועלת ההתפתחותית: מתרגל שיום ושליפה (מושגים של קלינאיות תקשורת שפירושם היכולת של המוח שלנו לאפסן באופן יעיל את המידע, במקרה הזה – מילה, ולשלוף אותה ברגע מתאים). מעשיר את אוצר המילים של הקטנים יותר. מתרגל דימיון וחשיבה יצירתית – אצל הגדולים שכבר מבינים שאסוציאציות מצחיקות ומיוחדות זה יותר כיף ממשהו בנאלי.
מזכיר: טיפול פסיכולוגי. בונוס להורים: לפעמים אפשר להבין כל מיני דברים על הילדים תוך כדי משחק.
"נחש דמות"
משחק שבו אחד השחקנים חושב על דמות והאחרים צריכים לנחש מי הדמות. זה יכול להיות, כמובן, כל דבר החל מהשכנה מלמעלה וכלה בגיבור משנה של סדרת טלוויזיה אהובה ואפילו דמות מפרסומות (התינוק של במבה).
למנחשים מותר לשאול רק שאלות של כן ולא, לדוגמה:
-האם זה בן?
-כן.
-האם הוא גיבור ספר?
-לא.
התועלת ההתפתחותית: חשיבה יצירתית והיגיון, ושוב חשיבה יצירתית והיגיון. משהו שלא לומדים בבית הספר.
מזכיר: יש משחק קופסא דומה וגם אתר אינטרנט שבו הג'יני מנחש את הדמות שלכם.
בונוס להורים: להכיר לילדים את גיבורי התרבות שלכם. כמו קישקשתא.
"אני רואה"
משחק ניחושים שמתאים לנסיעות איטיות יחסית בדרך מעניינת או לא מוכרת, לדוגמה, בנסיעות בחו"ל, בכבישים צרים בירידות לכינרת ובגליל, באזור מצפה רמון. אחד השחקנים צריך לומר משפט כמו "אני רואה משהו גבוה" או "אני רואה משהו אדום", כשהוא מתכוון לאחד העצמים מעבר לחלון. האחרים צריכים לנחש במה מדובר. מותר להם, כמו במשחק הקודם, לשאול שאלות של כן ולא:
- האם זה צומח?
- לא.
- האם זה קשור לכללי התנועה?
- כן.
יתרונות התפתחותיים: הילדים פשוט מתחילים לשים לב למה שקורה מעבר לחלון, לנוף, לעצמים נפרדים בנוף, לבעלי חיים, צמחיה, ובכלל. האלטרנטיבה החיובית והיעילה ל"תסתכלו איזה יופי! גמל!" – "איפה?" – "שם! שם! אוף… עברנו!"
מזכיר: שירים של יהונתן גפן. בונוס להורים: אפשר לשתף גם ילדים צעירים עם אוצר מילים קטן יחסית. מספיק שיודעים להגיד צבעים, גדול-קטן, גבוה-נמוך, וכבר אפשר לשחק.
"ערים באותיות"
מדובר למעשה במשחק רוסי עתיק שפשוט עיברתנו אותו. השחקן הראשון אומר שם של עיר כלשהי – נניח העיר שאנחנו גרים בה או העיר שנוסעים אליה. השחקן השני צריך לומר שם של עיר בארץ או בעולם, שמתחילה באות האחרונה של העיר שאמר שחקן שלפניו. זה יוצר שרשרת כזו, לדוגמה:
"אילת" – "תל אביב" – "באה שבע" – "ערד" – "דימונה" – "הרצליה" – "האג" – "גבעתיים" – "מדריד" – "דלהי" – "יפו" – "וונקובר" – "רחובות" וכן הלאה… כמובן שאין לחזור על עיר שכבר השתמשו בשמה.
אפשר להקל קצת על הקטנים ולהרשות לומר גם שם של ישוב או של ארץ כלשהי או של מקום גיאוגרפי אחר ("מדבר סהרה", "אוורסט").
תועלת התפתחותית: לימוד גיאוגרפיה, כתיב נכון ושיום-שליפה, הכול בחבילה אחת.
מזכיר: ארץ-עיר. בונוס להורים: זה קשה גם לגדולים, תראו את הסנובים האלה מסתבכים קצת.
"זמזם לי זימזום"
השחקן הראשון מזמזם משפט מוזיקלי משיר, נניח, "שנה הלכה, שנה הבאה". אפשר מאמצע השיר כדי שיהיה קשה יותר! האחרים צריכים לנחש מה הוא זמזם. מי שמנחש ראשון, מקבל את זכות הזמזום הבא.
תועלת התפתחותית: שמיעה מוזיקלית וזיכרון מוזיקלי.
מזכיר: את האודישנים של "כוכב נולד" – לפחות בזיופים. בונוס להורים: לאלה שאוהבים שירה בציבור אפשר להאריך ולשיר בצוותא כל שיר שהצלחנו לנחש. חוץ מזה, שירה, להבדיל מדיבור, מאזנת את המערכת הווסטיבולרית ועוזרת לאלה שסובלים מבחילות בנסיעות.
אני מקווה שעד שסיימתם לשחק בכל זה, כבר הגעתם ליעד או לפחות עייפתם את הטף מספיק כדי שהם ישתקו קצת ויתנו לכם לשמוע את עצמכם חושבים. סעו בזהירות ודרך צלחה!
התמונות באדיבות ורד דור, ענבל קפלן רוזנברג ואורית אדר
***
נכתב בחסות משרד עורכי דין לתעבורה משה רבי – מתמחה בתחום דיני התעבורה ועוסק בתחום זה מזה כ-20 שנה.
